אודות

אז איך אני מציגה את עצמי?

אני אשה כותבת, רעיה, אמא וסבתא.  ואני גם אשה קוראת.
תמיד אהבתי לקרוא ולכתוב, בילדותי "ברחתי" אל קריאה וכתיבה. למה אהבתי? ממה ברחתי? את התשובות תוכלו למצוא בסירטונים של הראיונות אתי.
אני כותבת מהלב, ממה שאני מרגישה עמוק בפנים, והכתיבה שלי צועדת בשביל חיי ונובעת ממנו. כשהילדים שלי היו קטנים, התחלתי לכתוב לילדים שירים וסיפורים בכתבי עת ובעיתוני ילדים,  ואחר כך פירסמתי גם ספרים בהוצאות ספרים (עכשיו זה נשמע פשוט, אבל בזמנו כשהייתי מתה לפרסם ספר ראשון, התהליך היה ממושך ומרגיז, אספר על כך באחד הבלוגים).

לשמחתי, התחביב שלי סיפק לי גם עבודה בכיף. עבדתי במט"ח (מרכז טכנולוגיה חינוכית) מעל עשרים שנה, פיתחתי, ערכתי וכתבתי תכניות לימודים לילדים ולנוער בנושאים שונים, בדרך כלל בענייני לשון ושפה, במיוחד בהקניית עברית כשפה שנייה לילדים, וקצת בטכנולוגיה. זאת הייתה עבודה שהתאימה לי בול, התאימה לסקרנות שלי ללמידה, לעבודה בצוותים (שבהתחלה חששתי ממנה ואחר כך בדרך כלל נהניתי), להכרת אנשים מעניינים, ובמיוחד התאימה לי כי יכולתי להביא את  היצירתיות שלי לשפע ולביטוי, ובסוף עוד קיבלתי על זה תלוש משכורת…

כתבתי גם לטח"י הטלוויזיה החינוכית, לתכנית "פרפר נחמד", וזו הייתה חוויה  נהדרת לראות את התסריטים שכתבתי פורשים כנף, פורחים מהנייר ומתמלאים חיים ע"י שחקנים מוכשרים שמציגים אותם, שרים ורוקדים , מצולמים ומשודרים בטלביזיה.

כשיצאתי לגימלאות, והראש השתחרר קצת מחשיבה בראש של ילד, ומחיפוש פיקנטריה לילדים, התחלתי לכתוב למבוגרים. כמו שאמרתי לכם, הכתיבה שלי היא מהלב, ולכן  הרבה מהשירים ומהסיפורים שכתבתי למבוגרים עוסקים ברקע בו גדלתי: בית דרום תל אביבי קטן, שנות החמישים והששים (זה יישמע נורא אם אכתוב "של המאה שעברה?…"). דור שני לשואה, אמא מפולין, אבא מיוון, ובבית אורחים רבים בד"כ דוברי לדינו, עברית, ולעתים יידיש.
רבים מהשירים ומהסיפורים למבוגרים פורסמו בפייסבוק ולשמחתי זכו לתגובות רבות, וההזדהות הרגשית איתם גבוהה.