אבי אהב לומר "יוֹ אֶסְטוֹ אַכִּי!" ("אני כאן")
לצאת מהרכב שלי בתנופה
ולכוון אותי להחנות צמוד למדרכה.
אני הייתי מביטה בתנועות ידיו לאחור ולצד,
בטוחה שכל עוד הוא כאן, אני לא לבד.
וגם כשלא הייתה לי בעיה להחנות צמוד למדרכה,
הייתי מחייכת ושותקת את המלים:
"תודה אבא, אני לא צריכה."