כל הפוסטים בלדינו

אֵל פַּאלוֹ טוּאֵרְטוֹ נוֹ סֵאנְדֵרֵצָ'ה (אי אפשר ליישר קרש עקום)  מאת שרה שלום בילדותנו הבחינו בין ילד חרוץ לילד עצלן.

יוספיקו צִ'יקוֹ היה החבר הצעיר ביותר של הורי, כינויו לא בא לו בשל גודל גופו אלא בשל גילו. כשפלשו הגרמנים

לפני שנים כשבתי נירית הייתה קטנה והלכנו לבקר את הורי, הבחנתי שמתיבת הדואר שלהם הציצה מעטפה מוארכת שעליה מודפסות המילים

הָהה-מָן הידיעה על חברתי הטובה שחלתה בקורונה והובהלה אל  בית החולים, החרידה אותי. חץ הצער העמיק עד למקום בו פרצה

אוּנָה מַנְקוֹ טוּ מאת שרה שלום בויכוחים בצעירותי לשוני הייתה תמיד נכונה,להיות זו שאומרת את המילה האחרונה.לעתים היא עוררה צחוק,לעיתים

אַל אַמַאר טִי בַ'אס אִי אָגוָאה נוֹ טוֹפַּאס  (הולכת לים ולא מוצאת מים) מאת שרה שלום "ביום שישי התור של

קוֹמוֹ אוּנָה וְיֵאזָ'ה (כמו זקנה) בילדותי חליתי לעתים תכופות. גברת אנגינה, הריהי דלקת הגרון, אהבה לבקר אותי ולשהות במחיצתי. כאשר

דויקו לַנְגָדָה דָוִיקוֹ סָרָגוּסִי היה חבר של אבי מהמחנות, גבר גבוה, תכול עיניים  ויפה תואר, שגר בבית פינתי בשדרות הר