כל הפוסטים בלדינו

אוּנָה מַנְקוֹ טוּ מאת שרה שלום בויכוחים בצעירותי לשוני הייתה תמיד נכונה,להיות זו שאומרת את המילה האחרונה.לעתים היא עוררה צחוק,לעיתים

אַל אַמַאר טִי בַ'אס אִי אָגוָאה נוֹ טוֹפַּאס  (הולכת לים ולא מוצאת מים) מאת שרה שלום "ביום שישי התור של

קוֹמוֹ אוּנָה וְיֵאזָ'ה (כמו זקנה) בילדותי חליתי לעתים תכופות. גברת אנגינה, הריהי דלקת הגרון, אהבה לבקר אותי ולשהות במחיצתי. כאשר

דויקו לַנְגָדָה דָוִיקוֹ סָרָגוּסִי היה חבר של אבי מהמחנות, גבר גבוה, תכול עיניים  ויפה תואר, שגר בבית פינתי בשדרות הר

  קָיָדֶס! מאת שרה שלום הבית שלנו, צמח להיות בית מחדר כביסה שעל גג בניין ברחוב לבנדה 1 א' בדרום

החנות של ליאון בביקורי הראשון  בארצות הברית לפני כשלושים שנה, כשניכנסתי בפעם הראשונה אל אחת מחנויות האימפריה טויס אר אס,

מאת שרה שלום אחד הביטויים שהכי לא אהבתי שאמרו לי בילדותי היה:"כֶּן נוֹ טְיֶאנֶה קָבֶסָה, כֵּטֶנְגָה פְּיֶיזֶאס".כלומר "מי שאין לו

אבי לא הירבה לספר על ילדותו ונערותו, כמעט ולא הזכיר את אימו האהובה. זיכרה צרב מדי, כאב מדי. אבל פעם