כל הפוסטים בלדינו

בשנות הששים והשבעים "לעשות תסרוקת" היה פירושו, לעצב את השיער בצורה של מגדל חלול המתנוסס על הראש. כלומר לכלוא כמה

קונְפִיט בְּלַנְקוֹ* (סוכריית שקדים  לבנה) מאת שרה שלום   באפריל שנת 1929 ילדה רֶגִ'ינָה בסלוניקי את בתה רָשֶׁלִיקָה. היא הוזמנה

    "טה טומו לה בובדה?"* מאת שרה שלום   לעתים הייתי צוחקת, לא יכולה להפסיק, את כולם מסביבי, הצחוק

  אברהם מאת שרה שלום דודה אלגרה, ובעצם רוב החברים של הורי דוברי הלדינו  החסירו לעתים קרובות את סופן של

  זכרונות קיץ מאת שרה שלום   1.על טעם ועל ריח לַקַרְפּוּז* יש טעם של קיץ לקיץ טעם מתוק, וקיץ

  סריגה מאת שרה שלום   המלים "מסרגה", "לָאנָה*"  "דוגמה אורז", "רֶגלְָאן*", מחזירות אותי לימים רחוקים מכאן. המשפטים "אַדְיוֹ מֶקָיוֹ

יום תופרת מאת שרה שלום  דודה אלגרה, הייתה "השַׁסְטְרָה* הקבועה" שלנו , כלומר התופרת הקבועה שתפרה לנו בגדים לימי חול

  עת הזמיר הגיע מאת שרה שלום בפינת הרחובות לבנדה ענתבי של ילדותי  היו ניצבים עגלונים על סוסיהם ועגלותיהם, מצפים

פַַיְיבוּ וְרִיפְצֶ'ה מאת שרה שלום  כשהייתי חוזרת  מבית ספר "ביאליק" שברחוב לוינסקי הביתה ללבנדה בדרך הקיצור, הייתי מתדרדרת על אבני