כל הפוסטים באבא

כשהייתי ילדהזו אני שהייתי מושיטה יד אל אבי ואוחזת בידו,בחציית כביש,בעליה תלולה,בלילה שחור. בימי המחלה הממארת של אבי,היה הוא מושיט

אבי אהב לומר "יוֹ אֶסְטוֹ אַכִּי!" ("אני כאן")לצאת מהרכב שלי בתנופהולכוון אותי להחנות צמוד למדרכה.   אני הייתי מביטה בתנועות

לפני שנים כשבתי נירית הייתה קטנה והלכנו לבקר את הורי, הבחנתי שמתיבת הדואר שלהם הציצה מעטפה מוארכת שעליה מודפסות המילים

הָהה-מָן הידיעה על חברתי הטובה שחלתה בקורונה והובהלה אל  בית החולים, החרידה אותי. חץ הצער העמיק עד למקום בו פרצה

קוֹמוֹ אוּנָה וְיֵאזָ'ה (כמו זקנה) בילדותי חליתי לעתים תכופות. גברת אנגינה, הריהי דלקת הגרון, אהבה לבקר אותי ולשהות במחיצתי. כאשר

  קָיָדֶס! מאת שרה שלום הבית שלנו, צמח להיות בית מחדר כביסה שעל גג בניין ברחוב לבנדה 1 א' בדרום

אבי לא הירבה לספר על ילדותו ונערותו, כמעט ולא הזכיר את אימו האהובה. זיכרה צרב מדי, כאב מדי. אבל פעם

    צַ'פָּרִיקָה מאת שרה שלום   אמרו לי שצַ'פָּרִיקָה זו פרגית, תרנגולת צעירה, ושיש גברים המכנים כך אישה –

    אוטובוס בסלוניקי מאת שרה שלום כשהייתי ילדה אבא אמר לי: -בישראל כולם כועסים באוטובוס, לא יודע למה. בסלוניקי