אוּנָה מַנְקוֹ טוּ
אוּנָה מַנְקוֹ טוּ מאת שרה שלום בויכוחים בצעירותי לשוני הייתה תמיד נכונה,להיות זו שאומרת את המילה האחרונה.לעתים היא עוררה צחוק,לעיתים
סיפורים ושירים למבוגרים
אַל אַמַאר טִי בַ'אס אִי אָגוָאה נוֹ טוֹפַּאס (הולכת לים ולא מוצאת מים)
אַל אַמַאר טִי בַ'אס אִי אָגוָאה נוֹ טוֹפַּאס (הולכת לים ולא מוצאת מים) מאת שרה שלום "ביום שישי התור של
קומו אונה ויאז'ה(כמו זקנה)
קוֹמוֹ אוּנָה וְיֵאזָ'ה (כמו זקנה) בילדותי חליתי לעתים תכופות. גברת אנגינה, הריהי דלקת הגרון, אהבה לבקר אותי ולשהות במחיצתי. כאשר
חבל, גלגלת וסל
חבל, גלגלת וסל הדירה שלנו נולדה מחדר כביסה על גג בניין בן ארבע קומות. הוריי, שהיו זוג צעיר ניצול שואה,
דויקו לנגדה
דויקו לַנְגָדָה דָוִיקוֹ סָרָגוּסִי היה חבר של אבי מהמחנות, גבר גבוה, תכול עיניים ויפה תואר, שגר בבית פינתי בשדרות הר
ליאון והמכשפה
החנות של ליאון בביקורי הראשון בארצות הברית לפני כשלושים שנה, כשניכנסתי בפעם הראשונה אל אחת מחנויות האימפריה טויס אר אס,
"כֶּן נוֹ טְיֶאנֶה קָבֶסָה, כֵּטֶנְגָה פְּיֶיזֶאס" (מי שאין לו ראש שיהיו לו רגליים)
מאת שרה שלום אחד הביטויים שהכי לא אהבתי שאמרו לי בילדותי היה:"כֶּן נוֹ טְיֶאנֶה קָבֶסָה, כֵּטֶנְגָה פְּיֶיזֶאס".כלומר "מי שאין לו