בתמונה הימנית אבי במכנסיים השחורים מתאגרף .
בתמונה השנייה אבי צופה בקרב האיגרוף, לידו פולה, את האחרים איני מזהה,
אם מישהו מצליח לזהות הוא מוזמן לכתוב בתגובות.
לזכר אבי שבתאי חגואל
סביקו בוקסריקו
סַבִּיקוֹ בּוֹקְסֶרִיקוֹ
מאת שרה שלום
הם קראו לו "בּוֹקְסֶרִיקוֹ"*
ואני בתו.
וכשקיבורותיו תפחו,
הייתי שם איתו.
ספר לי אבא איך בזירה
במדיהם רעמו מולך:
"שְׁנֵל!** יָה!*** בּוֹקְסֶרִיקוֹ! שְׁנֵל!"
רצו לראות דמך.
אתה בן שמונה עשרה
בלי אם ובלי אחות,
שני אחים צעירים מדי
"מיד למשרפות!"
רואה אותך מזרים גופך
אל זרועותיך שריריות,
אם לא תצליח לנצח
תיזרק לאריות.
הסוף ידוע וברור
אבי אתי, מוּחש
ולמה זה אני חוששת
כל פעם מחדש?
טוב שהיית רחב חזק
לא משורר צנום, אבי,
שיר פיוטי אינו מציל
יהודים מציקלון B.
הם קראו לו "בּוֹקְסֶרִיקוֹ"
ואני בתו.
וכשקיבורותיו תפחו,
הייתי שם איתו.
מלדינו:
*בוקסריקו- מתאגרף צעיר
**שנל! – מהר! בגרמנית
***יה! – כן! בגרמנית
שרה יקרה, במילים מצומצמות, בשורות ממוקדות, אך מלאות רגש, העברת בנוק אאוט את כל הכאב והזיכרון שאת מכילה.
חיבוק גדול!
הי זהביקה,
משום מה התגובה שלך שייטה אי שם במרחבי הדוא"ל שלי,
ורק עכשיו ראיתי אותה ושמחתי בה.
אני תמיד שמחה לקרוא דברים שאת כותבת,
תגובות, מאמרים מחקרים.
יש לך אמירה קרידה.
מקווה שהקורונה תמוגר בקרוב ותמשיכי במלוא עוזך.
ואנחנו נהנו מכך.
להת'
שרה אהובה, אבא שלך היה התגלמותו של החוזק. להיות מתאגרף זה אדם שיודע להחטיף אבל גם יודע לספוג. בתמונות מהמלחמה ואחריה כשהוא צעיר הוא בהחלט יכול היה להיות שחקן קולנוע של הסרטים ההם האיטלקים עם המאהבים השרמנטיים.
תודה כלניתוש,
השורדים הם אנשים חזקים,
גדלתי עם אנשים נחושים וחזקים מאד.
אבי, אמי וכל חבריהם.
שרה יקרה
כמה אהבה הערכה והזדהות יש לך עם אביך וכשאת כותבת וכשקיבורותיו תפחו הייתי שם איתו. זה מראה על רמת ההזדהות שלך איתו ועם חוסנו.
הי אילה,
אכן אבי תמיד הקרין חוסן וביטחון,
היה לי חשוב מאוד לדעת שהוא
עוגן יציב ותומך. התחזקתי ממנו.
תודה על תגובתך.