הָאִשָּׁה הַשְּׁלֵמָה הִיא פֶּרַח
מאת שֹרה שׁלוֹם
הָאִשָּׁה הַשְּׁלֵמָה הִיא פֶּרַח,
צְמִיחָתָה מַשְׁלִימָה עֲלֵי חַיִּים.
הָאִשָּׁה הַשְׁלֵוָה הִיא פֶּרַח,
אֲשֶׁר דוֹמֵם מוּל הַנָּעִים.
הַשְׁתִיקִי אֶת קוֹל מַחֲשָׁבוֹתָיִךְ,
הַקְשִׁיבִי אֶל הַשֶׁקֶט שֶׁבְּתוֹכֵךְ,
עֵת יוּפַז הַטָּמוּן בְּנִיצָנָיִךְ,
יַנֵּצוּ הַפְּרָחִים שֶׁבְּקִרְבֵּךְ.
הִתְמַזְּגִי, אִשָּׁה, עִם הַטֶּבָע,
דַּמְּמִי אֶת דּוּמִיַּת הַפֶּרַח.
שִׁכְנִי בְּתוֹכוֹ חַסְרַת צֶבַע
בְּקַבָּלָה, בְּחֶמְלָה וּבְפֶה רַךְ.
בְּבַשְׁלוּת הַפְּרִי יְצִירָתֵךְ,
שְׁקוּפָה כְּכַנְפֵי פַּרְפָּר.
יִמְצָא בָּה הַטֶּבַע אֶת יָפְיֵךְ,
יִשְׁתַּקֵּף בָּךְ אָהוּב וּמוּכָּר.