אליזבט טיילור או בקיצור ליזי- סיפור שקרה
מאת שרה שלום
אם הייתם יוצאים מהבניין ברחוב לבנדה1א' בת"א ולא פונים ימינה אל שכונת שפירא, או שמאלה לכיוון לוינסקי והתקווה, הייתם רואים מולכם את רחוב ישראל מסלנט, ואם הייתם נכנסים בו,"והולכין דֶרֶצ'וֹ דֶרֶצ'וֹ עוד ועוד "*(הולכים ישר ישר), כמו שהסבירו לי הייתם מגיע לשכונת קרית שלום. בקרית שלום היו מספר אטרקציות כמו בית קברות מוסלמי, וגבעת הכלניות, אך על כך בפעם אחרת. עכשיו אנחנו עדיין בתחילת הרחוב. בצד השמאלי של הכניסה לרחוב התנשא קיר בטון אפור ארוך וגבוה שתחם את מפעל "מטע" למרגרינה, ובצידו הימני לאורך מספר מטרים, חומת אבן עם גדר מתכת בראשה, שהגנה על הולכי הרגל מפני התפוררותו של סלע כורכר ענק. בין החומה לבין הכביש לא הייתה מדרכה, ובעצם, הכביש לא היה אז אלא דרך עפר רחבה. על הסלע היו מגובבים בתים קטנים זה על זה, וכדי להגיע אליהם צריכים הייתם לטפס על שביל חול זרוע אבנים שתחילתו ברחוב וסופו בחצר המשותפת לבתים. מעולם לא נכנסתי אל אחד מהם, כי לא היו לי שם חברים או חברות, גם לא יכולתי לראותם מהכביש בגלל קומתי הנמוכה והסלע הגבוה. יכולתי רק לצפות בהם מגג ביתי שבקומה הרביעית. משם ניתן להבחין בדחיקות לא ברורה של גגות נמוכים החודרים זה אל מרחבו של זה, קירות לא אחידים הנמשכים לאורך, לרוחב ולאלכסון, כל קיר שונה מרעהו בגובה, בצבע, במרקם, ודלתות מפוזרות בין הקירות. והמתבוננת אינה יודעת היכן מתחיל בית מגורים והיכן הוא נגמר.
בין הבתים במרכז, רבצה חצר חול משותפת בה היו מפוזרים מספר שיחי הדס נמוכים ובַּנְקִיטִיקָאס**, שהיום אני יודעת ששמם בעברית שרפרפים. השרפרפים היו שייכים כנראה לכולם. מי שיצא לחצר תפס לו בַּנְקִיטִיקָה והתישב. לפעמים הייתי רואה מהגג את אליזבט טיילור משחקת בחצר, ואמא שלה יושבת על אחד השרפרפים. אלו לא היו באמת אליזבט טיילור הכוכבת הידועה ואמא שלה. זו הייתה ילדה קטנה שהיו לה עיניים מדהימות בצבע כחול סגול בדיוק כמו גוון העיניים המיוחד של השחקנית מהוליווד, שאת הסרטים שלה ראינו בקולנוע זוהר. השם האמיתי של הילדה היה רינה, אבל לא הייתי יודעת זאת אילולא קרה המקרה הנורא שבו פורסם שמה בעיתון שחור על גבי לבן.
פעמים רבות ראיתי מהגג גם את השכנה מריומה יושבת בחצר. האמהות של הרחוב שלנו אמרו שמריומה נוֹ אֶס נוֹרְמָאלָה***(אינה נורמאלית), ושלא נלך אל הבתים הצפופים, אבל דבורה, אמא של אליזבט, לא פחדה מהשכנה שלה, מגג ביתי הייתי רואה את שתיהן יושבות יחד בחצר שעות ארוכות , וליז בת הארבע ואחיה התינוק בן השנה עמיקם משחקים בקרבתן.
דבורה אהבה מאד לחבק ולגפף את ליז, היא הייתה אומרת לה "אני אוכל אותך" ,פוערת פה ועושה עצמה נוגסת בה ביסים גדולים. ליז הייתה מידגדגת ובורחת בצהלת צחוק. כשליז הייתה חוזרת אליהן מריומה הייתה אומרת לה "אני לא אוכל אותך, אני אקח את העיניים הנהדרות שלך, הן יהיו שלי", ופושטת אליה יד, וליז שוב צוחקת ובורחת.
אני פחדתי ממריומה, פחדתי מכל איש שההורים אמרו עליו שנוֹ אֶס נוֹרְמָאל****, ולא הבנתי איך ליז הקטנה אינה פוחדת ממריומה. נעמי אנציקלופדיה שידעה הכל על כולם, סיפרה לי שדבורה ומריומה הן חברות ילדות, ההורים שלהן היו שכנים שם בבתים הצפופים, וכשההורים נפטרו כל אחת מהן ירשה את בית ההורים, והן נשארו שכנות חברות.
דבורה הייתה רגילה להתנהגות של שכנתה, היא למדה מההורים לא להיבהל מההתפרצויות של מריומה, מהצעקות שלה, מקריעת הבגדים, ואף כשמריומה תלשה שיער וזרקה חפצים. דבורה, לא חששה לאחוז בידה, ללחוש באזנה דברי כיבושין, ולהשקותה בתרופה מרגיעה.
מריומה גם היא עזרה לדבורה. מכיוון שאיש לא רצה להתחתן איתה, לא הקימה משפחה, זמנה היה בידה, והיא עזרה לדבורה בעבודות הבית השונות, בניקיון, באפיה, וגם בשמרטפות על ליז הקטנה ועל אחיה התינוק.
עמיקם לא עורר כל רגש אצל מריומה, לבה היה נתון לליז, היא הרבתה לשהות עימה, אפתה לה עוגיות מיוחדות שאהבה, שיחקה איתה, קנתה לה צעצועים, ותמיד תמיד הישירה מבט אל עיניה שהילכו עליה קסמים.
"העיניים של הבת שלך משגעות אותי", היא הייתה אומרת לדבורה,
ודבורה צוחקת "כן גם אותי, איך יצאו לה כאלה עיניים של ליז טיילור מהסרטים?…"
יום אחד מריומה קנתה שרשרת כסף ועליה מושחל מדליון. במדליון היה מוטבע דגם של עין כחולה. "המוכר אמר לי זה נגד עין רעה", סיפרה לדבורה, "הוא אמר זה 'קמיע' שעושה מזל טוב. מי שלובשת אותו יבוא לה חתן מהר מהר. נראה עוד כמה ימים, אולי אפילו יוסי אללוף יבוא אצלי."
מספר ימים נהנו דיירי הבתים הצפופים ממצב רוח מרומם ביותר של מריומה. היא ניקתה את ביתה, שרה, צחקה, שיחקה עם ילדי החצר, הם ראו אותה ממרקת את העין הכחולה שוב ושוב, נושפת עליה ומשפשפת במטלית. בכל לילה לפני השינה הייתה מריומה אוחזת בקמיע בשתי ידיה ונושאת תפילה שיכנס אל חייה יוסי אללוף, או גבר אחר. דבר לא קרה. ובסופם של אותם ימים, נפל על מריומה אחד ההתקפים הקשים שלה, היא השתוללה, יצאה לחצר, הטיחה ראשה בקירות הבתים, זרקה חפצים, בין השאר קרעה מגופה את השרשרת עם הקמיע, והשליכה אותה בתיעוב. דבורה ששמעה את הזעקות, מיהרה אליה, חיבקה וליטפה, שהתה עימה שעה ארוכה, לחשה באזנה שיבוא יום והדברים יסתדרו, עד שמריומה נרגעה. כאשר הוחזרה ליז מהגן בצהריים קיבלו השתיים את פניה במאור פנים ובחיוך, כרגיל.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשחשיכה החלה להתפשט אט אט, הבחינה מריומה שהקמיע שלה נעלם. היא ביקשה מליז ששיחקה בחצר לעזור לה לחפשו. השתיים חיפשו מתחת לשרפרפים ומעליהם, בין השיחים, חפרו בידיהן בחול שבחצר, תיחחו אותו ברגליהן, ולא מצאו דבר. כעסה של מריומה הלך וגבר..היא צעקה "איפה זה? איפה זה?", וקיללה. ולפתע עצרה ואמרה בקול ילדותי נואש, בבכי "אני לא מוצאת את העין הכחולה נגד העין רעה, איך אני יתפלל בלילה? שום דבר לא יסתדר. לא טוב. לא טוב."
ליז שמעה בעבר צעקות רמות מפי מריומה, אבל את הקול הזר הזה לא שמעה מעולם יוצא מפיה. היא הביטה במריומה המתיישבת על השרפרף תשושה…מוזרה… מריומה החזירה לה מבט בוהה, כאילו אינה מכירה אותה, מבט שהלך והתמשך…לפתע הזדקפה מריומה כאילו כוח איתנים דוחף אותה, הושיטה ידה אל ליז ואמרה לה: "בואי נלך, נשיג עין חדשה". השתיים ירדו יד ביד מן הסלע הגבוה שעליו הבתים הצפופים, ואיש לא ראה אותן ברדתן…
באותו לילה לא נמצאו ליז ומריומה. למחרת כשחזרתי מבית הספר היה הרחוב כמרקחה, כולם דיברו יחד זה עם זה בבליל שפות, לדינו, יידיש עברית: "מריומה תמיד הייתה משוגעת!!! "תמיד הזהרנו לא להתקרב אל מריומה " , "אַ מֵֵשִִיגֶענֶע אוֹפ גָאנְצֶע קוֹפּ"*****(משוגעת על כל הראש), "דבורה לא פחדה ממריומה, וליז לא פחדה…אִי מִירָה קוֹאלוֹ אִיזוֹ…אֶל דְיוֹ כֶּמֶסְוַודְרֶה…"******(ותראו מה היא עשתה, שאלוהים
ישמור…)
"היא תמיד אמרה שהיא תיקח את העיניים שלה וכולם חשבו שזה בצחוק…" עוד הילקוט על גבי, עברתי מקבוצת משוחחים אחת לאחרת, ואט אט ליקטתי פרט ועוד פרט. מריומה הייתה בהתקף טירוף… היא חטפה את ליז… מריומה הרגה את ליז…
למחרת גולל הכתב המשטרתי של עיתון "ידיעות אחרונות" את הסיפור הנוראי המתאר איך מריומה המטורפת מרחוב ישראל מסלנט חטפה את שכנתה, הילדה רינה בת הארבע (המכונה ליז) נסעה עמה באוטובוס לירקון, שם הטביעה אותה ועקרה את עיניה באכזריות. מריומה נעצרה, נבדקה ע"י פסיכיאטרים, ונמצא שאינה כשירה לעמוד למשפט, וכי עליה להישלח למוסד סגור לטיפול נפשי. "טרגדיה איומה" סיכם הכתב. אנחנו ברחוב לא יכולנו לסכם. דנו ודשנו במקרה עוד ועוד, ובכל פעם הזדעזענו מחדש.
מלדינו
*והולכין דֶרֶצ'וֹ דֶרֶצ'וֹ – הולכים ישר ישר
**בַּנְקִיטִיקָאס – שרפרפים
***נוֹ אֶס נוֹרְמָאלָה – היא לא נורמאלית
****נוֹ אֶס נוֹרְמָאל- הוא לא נורמאלי
******אִי מִירָה קוֹאלוֹ אִיזוֹ…אֶל דְיוֹ כֶּמֶסְוַודְרֶה…- ותראו מה היא עשתה, שאלוהים
ישמור
מיידיש
*****אַ מֵֵשִִיגֶענֶע אוֹפ גָאנְצֶע קוֹפּ – משוגעת על כל הראש