שלום בית

שלום בית
מאת שרה שלום

"כֶּתֶמַרְקֶה?"*(שאקנה לך?)

דוד פֶּפּוֹ מסיים בשאלה את תיאור  סכין הגילוח הנהדר שרכש לעצמו.

תער חדיש מיובא מאמריקה מיוחד לבעלי עור רגיש, אינו מחליד ויקר בהתאם. התיאור מתגלגל על אזני הטפלון של אמא ואינו משאיר בה רישומו. היא מכירה את ההגזמות, שלא לומר השקרים של דוד פפו. אך אבא מגלה סימני התלהבות. בלטפו את זיפי לחייו הוא מתפעל מן הקנייה המוצלחת ומחמיא לחברו על הרכישה. אבא חיובי. הוא מה שנקרא היום "זורם". הוא אוהב אנשים, ובמיוחד חברים. אוהב לתת להם הרגשה טובה.

"כֶּתֶמַרְקֶה?" מתריס דוד פפו, וזיק חיוך בעיניו.

אבא נבהל מן השאלה הישירה, המקרבת את הדברים אליו, הוא לא התכוון לכך…  הוא מתאמץ להישיר מבט אל עיני חברו, לא להתבונן בעיני אמא  שהן הפוסקות בענייני קניות, כמו בכל שאר הדברים החשובים. והרי דוד פפו יודע זאת…
אבא נוקט בהשהיה. אולי דברים ישתנו בשטח. "קוּאַנְטוֹ אֶס?"*(כמה זה?) הוא שואל וזיפיו נזקרים כאנטנות קטנות  המנסות לקלוט שדר סמוי מאמא.
דוד פפו חוזר על המחיר המדויק בלירות ובאגורות, וכאילו אינו יודע את אשר הוא מעולל הוא מסתיר חיוכו בעיניו, ומוסיף:  "תאמין לי סבי, וַאלֶה לַאס פַּרַס."*(שווה את הכסף)
קשה לאבא  לסטות ממנהגו, שרירי עיניו מקובעים במאמץ בדוד פפו. וזה כבר מחייך בגלוי לאידו.

"אז כֶּה דִּיזֶס, כֶּתֶמַרְקֶה?* (אז מה אתה אומר, שאקנה לך?)הוא מקשה, דורש תשובה. דוד פפו שמכיר את אבא עוד מהמחנות, מהימים שאבא עדיין לא הכיר את אמא, מעמיד את חברו בפני אמת גדולה של יחסיו עם אשתו.
אבא אינו עומד בלחץ. מתחזה לגבר ספרדי בוטח, אינו מציץ באמא,
"סִי. מֶרְקָה אוּנוֹ."*(כן. קנה אחד) הוא פוסק.

אח"כ במטבח, אבא שומע מאמא הוראות לחישה מנוגדות." אֶס מוּצ'ו קָארוֹ!*  יקר מדי!!!"
בצאתו מן המטבח הוא מעלה את הנושא כלאחר יד וחוזר בו מאומץ לבו.
"דֶּכֶּה נוֹ?*(למה לא?)  שואל דוד פפו בצחוק גדול, "כֶּה דִּישׁוֹ לָה פּוֹלוֹנֶזָה?"*
(מה אמרה הפולניה?) כאילו אינו יודע.
ואבא משקר בלי להניד עפעף
"נַאדָה. נוֹ דִּישוֹ נַאדָה"*(כלום, היא לא אמרה דבר), וזיפיו מסמיקים.

מלדינו:

"כֶּתֶמַרְקֶה?" = שאקנה לך?
"קוּאַנְטוֹ אֶס?"= כמה זה?
"וַאלֶה לַאס פַּרַס"=שווה את הכסף
"אז כֶּה דִּיזֶס, כֶּתֶמַרְקֶה?=אז מה אתה אומר, שאקנה לך?
"סִי. מֶרְקָה אוּנוֹ"= כן. קנה אחד
אֶס מוּצ'ו קָארוֹ!-זה יקר מדי
"דֶּכֶּה נוֹ?"= למה לא?
"כֶּה דִּישׁוֹ לָה פּוֹלוֹנֶזָה?"=מה אמרה הפולניה?
"נַאדָה. נוֹ דִּישוֹ נַאדָה"= כלום, היא לא אמרה דבר.