סֵי אַלֵיבַ'אנְטָארוֹן לוֹס פִּיפִּינוֹס – קמו המלפפונים
מאת שרה שלום
אמא, קניתי לבנות שלי "גופיות סבא" אמרה לי בתי.
"גופיות סבא"?…
כן. נו אמא, את לא יודעת, גופיות כאלו לבנות, פתוחות עם כתפיות. קוראים להן "גופיות סבא". קניתי הרבה שיהיה להן להחלפה בקיץ…
ככה סתם גופיות לבנות להחלפה?….ועוד קוראים להן "גופיות סבא"? אצל אבא שלי, הסבא של הבת שלי , גופיות קיבלו את הכבוד המגיע להן! בדרך כלל אבי לבש גופיה אפורה. כי כל ימות השבוע הוא עבד עבודה פיסית קשה, והיה לו סט קבוע שהתחלף מדי יום, חולצת עבודה כהה, מתחתיה גופיה אפורה ומכנסי חאקי קצרים, שהרי ידוע שגופיה אפורה סופגת יפה את הזיעה, ויותר מכך לא רואים בה את הסוּזְיֶדָה*(לכלוך). אחרי העבודה, ואחרי הרחצה היומית, היה אבא לובש בגדים נקיים, מכנסיים קצרים ו…גופיה אפורה ומתיישב לשתות את הקָפֶגִ'יקוֹ*(קפה קטן) עם אמא. אבא היה מתהלך בבית, חזהו הרחב פורץ מפתח הגופיה בטוח וגאה, ומשני צדיה זרועותיו שזופות ושריריות. אני הייתי מביטה אז בזרועות החזקות של אבא , ובמספר החקוק באחת מהן, וגאה שאבא שלי היה "בוקסריקו" במחנות, והוא חזק וגיבור. כשהייתי מנסה לכופף זרועי "לעשות שריר" מולו, כדי להראות לו שגם אני חזקה וגיבורה, אבא היה לוחץ על קיבורת זרועי, ולמראה השקערורית הנוצרת מלגלג "מַאנוֹס דֶה חָאלְְבָה. דֶוֶס דֶה קוֹמֶר ארוחות בוקר"* (ידי חלבה, את צריכה לאכול ארוחות בוקר), וצוחק מול הבעת פני המאוכזבת.
חשוב לי שתדעו שלאבי היו גם גופיות לבנות! היו לו לא מעט! אילו פתחתם את דלת ארון הבגדים החום הגדול שניצב בביתנו, הדלת שבצידה הפנימי קבועה מראה, והצצתם פנימה, הייתם רואים גופיות לבנות מונחות על מדף כמו חיילים במסדר, מגוהצות, מקופלות, ומדיפות ריח של נקיון, כריחן של חפיסות סבון ה "לוקס" הכחלחלות שאמא פיזרה ביניהן… אז תגידו אתם נוֹ אֶס פֵּקָאדוֹ* (לא חבל?) ללבוש כזה דבר ולקלקל את הסדר הטוב שבארון?…וחוץ מזה, כמו שאמא הייתה אומרת: הרי "קֳָמִיזִיקָה בְּלַנְקָה סֶנְסוּזְיָה דֶה כָּדָה מוֹשְׁקָה"*(גופיה לבנה מתלכלכת מכל זבוב),ואנחנו מדברים על תקופה שבה כדי לכבס לבנים הרתיחו אותם בדוד על פרימוס…בקיצור, בשביל ללבוש גופיה לבנה אבא היה צריך אישור בכתב מאמא…הוא זכה ללבוש אותן רק בשבתות, בחגים, ובשמחות. או אז היה מציץ מתחת לחולצתו החגיגית קו מעוגל לבן של גופיה צחורה בוהקת, שסוקר את סביבותיו בעליונות.
הגופייה הכי לבנה, הכי חשובה, הכי חדשה, והכי חגיגית שאני זוכרת היא זו שאבא לבש כסנדק בטקס ברית המלה של בני. הסתבר לי שלפי המנהג "אֶל סַנְדָק דֶוֶה דֶה וִיסְטִיר וֶסְטִידוֹ מוּאבוֹ"*. (על הסנדק ללבוש בגדים חדשים), ואכן אמא נסעה במיוחד לבית רומנו וקנתה לאבא בגדים חדשים מכף רגל ועד ראש, מגרביים ועד כיפה (כולל).כשאבא אחז בבני ושר בהתרגשות "אברהם אבינו פַּדְרֶה קֵרִידוֹ אִיז'וֹ בֶּנְדִיצ'וֹ לוּז דֶה ישראל"* (אברהם אבינו אב יקר, בן מבורך, מאור ישראל).זלגה דמעה מעינו אל גופיה צחורה, צחורה, חדשה, חדשה!
בשנות השבעים פשטה בארצנו אופנת גופיות הטריקו הצבעוניות. בנים ובנות, גברים ונשים כולם התלהבו מהגופיות העליזות שהתאימו לקיץ הישראלי, ולבשו אותן גם בבית גם בחוץ. בכל מקום יכולתם לראות לובשי גופיות בצהוב, בטורקיז, באדום, בכחול. כמו שהגששים שרו באותם ימים "שלל צבעים טכניקולור". מיד כשראיתי את הגופיות חשבתי שהאופנה הזו מתאימה מאד לאבא, הוא כל כך אוהב ללבוש גופיות, סוף סוף יוכל ללבוש גופיה גם מחוץ לבית. אבא הזדעזע מהרעיון. "שאני אצא לרחוב עם גופיה? נו פְּוֶודֶה סֶר!* (לא יכול להיות!) את מדברת שטויות".
"למה אבא?"
"לא הולכים ברחוב עם גופיה. אֶס וְרוּאֵנְסָה*. בושה."
"זו לא בושה היום כולם הולכים עם גופיה ברחוב, ואתה כל כך אוהב ללבוש גופיה…."
"נוֹ קֶרוֹ. בָּאסְטָה!"* (לא רוצה. מספיק!) הרים קולו בקוצר רוח.
עשיתי מה שעד אז לא נהגתי לעשות- קניתי שלוש גופיות במידתו , צהובה, טורקיזית ותכולה, צבעים משגעים, והנחתי בביתו – מתנה ממני….
אחרי כשבועיים אבא הגיע אלי רכוב על הווספה שלו, כשהתקרבתי אליו ראיתי שהוא לבוש בגופית הטורקיז שקניתי לו…השרירים בזרועותיו החשופות היו גלויים, כמו בבית… כמו פעם…חייכנו זה אל זו ולא אמרנו דבר, אבל אחרי שהתיישבתי על הכיסא מאחוריו הפנה אלי אבא מחצית גופו ואמר: "סֵי אַלֵיבַ'אנְטָארוֹן לוֹס פִּיפִּינוֹס אַ אַחָארְוָאר אֶל בּאחְצִ'יבַ'אן"*.
("קמו המלפפונים על הגנן והיכו אותו.") את מבינה מה זה אומר? כן אבא. אני מבינה. אוהבת אותך אבא.
מלדינו
*סוּזְיֶאדָה – לכלוך
*קָפֶגִ'יקוֹ –קפה קטן
*מַאנוֹס דֶה חָאלְְבָה. דֶוֶס דֶה קוֹמֶר ארוחות בוקר – ידי חלבה, את צריכה לאכול ארוחות בוקר.
*נוֹ אֶס פֵּקָאדוֹ? – לא חבל?
*קֳָמִיזִיקָה בְּלַנְקָה סֶנְסוּזְיָה דֶה כָּדָה מוֹשְׁקָה – גופיה לבנה מתלכלכת מכל זבוב
*אֶל סַנְדָק דֶוֶה דֶה וִיסְטִיר וֶסְטִידוֹ מוּאבוֹ – על הסנדק ללבוש בגדים חדשים.
*אברהם אבינו פַּדְרֶה קֵרִידוֹ אִיז'וֹ בֶּנְדִיצ'וֹ לוּז דֶה ישראל – אברהם אבינו אב יקר, בן מבורך, מאור ישראל.
נו פְּוֶודֶה סֶר! –לא יכול להיות!
*אֶס וְרוּאֵֶנְסָה – זו בושה
*"נוֹ קֶרוֹ. בָּאסְטָה! – לא רוצה. מספיק
*סֵי אַלֵיבַ'אנְטָארוֹן לוֹס פִּיפִּינוֹס אַ אַחָארְוָאר אֶל בּאחְצִ'יבַ'אן" – קמו המלפפונים על הגנן והיכו אותו.
שלום שרה,
את כותבת נפלא, נהנית מאד מסיפורייך, במיוחד מאלה הנוגעים במורשת הלאדינו.
הסיפור על הגופיות, הזכיר מאד את בית הוריי. אבי ז"ל נהג ללבוש גופיות
וגם תחתונים כהים באמצע השבוע בעיקר לעבודה,קראו לזה בלאדינו
"מודאנטיס קואי" = לבנים/בגדים תחתונים כהים,ובשבתות וחגים התהדר בגופיה ותחתונים לבנים.
כל טוב ותמשיכי לענג אותנו בסיפורייך היפים.
שריקה
הי שריקה,
רק עכשיו ראיתי את תגובתך. משום מה היא לא הגיעה למייל שלי כמו התגובות האחרות, אלא ישירות לאתר… ולכן לא הבחנתי בה.
תודה. תודה על תגובתך כאן ובעמודים האחרים של הפייס,
בשוחרי לדינו, בסבתא סבא הסיפור האמיתי, ובזכרונות ילדות תל אביב.
נראה לי שאנחנו עוקבות זו אחרי זו מרחוק, ומפרגנות זו לזו בהערכה.
ראיתי בהזדמנויות שונות של פירסומים, תגובות וצילומים בפייס שגדלנו בתנאים דומים ובתרבות דומה, והילדות שלך מזכירה לי את שלי, וההפך. לכן הדברים קרובים ללבנו.
עדיין לא הגבתי למשחק הזיכרון שהעלית היום בשוחרי לדינו. הוא נהדר. הזכיר לי את עבודתי רבת השנים בתכניות לימודים במט"ח, שכללו גם פיתוח משחקים ושעשועי לשון…
היום אני כותבת שעשועי לשון ותשבצים ל…עיתון הגימלאים של הרצליה.
שתינו הרי יודעות שזה כיף.
להת' קרידה
היי שרה'ל יקרה.
אהבתי מאוד את הסיפור.
נהנתי מהסיפור וכמובן מכתיבתך.
אהבתי את המילים הלדינו שהזכירו לי את הבית
תמשיכי לגרום הנאה לדוברי הלדינו.
כל טוב לך יקירתי והרבה ברכות ממני.
Sara, you write very well. Is there a chance you may try writing commercially short stories with Ladino insertions? I believe that there may be a market for " literature
such "ethnic
הי ואלי,קרידה
תודה על המלים החמות,
כולנו גדלנו בבתים דומים,
ואני נהנית שהסיפורים והשירים שלי מדברים ללבבות רבים.
להת'
תענוג לקרוא את הסיפורים שלך חברתי היקרה
תודה רותי יקירתי.
תענוג לקרוא את הסיפורים שלך חברתי היקרה