מחצית הכוס המלאה
מאת שרה שלום
ברחוב לבנדה 1 א' בתל אביב,
בקומה הרביעית על הגג,
בחדר כביסה שהפך להיות ביתנו,
שם
מעל הכיור שבמטבח,
אבא שלי היה שוטף מחצית גופו הרחב, השחום
בשתי כפות ידיים גדולות.
חופן מים והודף אל חזה, צוואר, פנים
מרטיב גוף וסביבותיו בחדווה,
מתעכב בבתי שחי בתנועה סיבובית,
ובהתנגבו אומר כל פעם מחדש בקול מדושן עונג:
"כֶּה בּוּאֵנוֹ! מָארָבִיָה דֶה אֶל דְיוֹ!"*
ואני מביטה בו, חושבת לעצמי שהוא בטח נזכר
בימים בהם לא היו לו ולחבריו במחנות מים זורמים לרחצה.
ימים שגורמים לו להתעלם מכך שאין לנו כיור באמבטיה,
שאין לנו בכלל חדר אמבטיה.
והוא רואה רק את מחצית הכוס המלאה, המונחת בכיור שבמטבח.
מלדינו
כֶּה בּוּאֵנוֹ! מָארָבִיָה דֶה אֶל דְיוֹ! – כמה טוב. נפלא. (מפלאי האל)
כתיבה נפלאה.
מרגשת.
כל פעם מחדְש, אני נפעמת מהכתיבה של חברתי היקרה שרה שלום.
אהבתי מאוד.
מזכיר נשכחות.
תקופה שעברה.
והתנהגות שאייפנה מאוד את הורינו.
נוסטלגיה. שמזכיר את בית אבא.
תודה ואלי,
אני עוקבת אחרייך מרחוק בפייסבוק.
לא חשוב אם זה קצר או ארוך. כל זיכרון שאת מעלה, מרגש אותי.
תודה רותי על דברייך. שבוע טוב