ןןן
בצילום:מצד ימין לונה כהן, אלברטו ואלגרה לוי,חלינה וסבי חגואל, ג'וליה,
אמא של שמחה נחמה, שמחה ונחמה נחמה.
מצד שמאל: סמי ורבקה פלורנטין,יוסי, לבנה ואנג'ל אנג'ל.
אתם מכירים אותם? רוצים לספר עליהם משהו?
מכירים אנשים נוספים שמופיעים בצילום? שמות נוספים?
אנא כיתבו בתגובות.(בתגובה מספיק לכתוב שם בלבד לא חייבים אי מייל וכתובת).
חיימיקו אלעזר זיהה בין המצולמים בצד שמאל את רשל ואנרי מנו.
חתונה ברחוב המסגר בת"א
מאת שרה שלום
רחוב המסגר של צעִירוּתנו היה רב תהפוכות,
בבוקר שלטו בו בעלי מְלאכוֹת,
ובלילה דיסקוטקים ואולמי שמחות.
שנות השבעים –
בן זוגי ואני צועדים בערב לאורך רחוב המסגר,
מוזמנים לחתונה.
מחפשים את "אולמי בּוֹנְבּוֹן " לפי הכתובת שבהזמנה.
חולפים על פני בתי מלאכה אפלוליים, נעולים…
על פני תריסי מתכת מוגפים, חלודים…
והנה,
שלט גבוה מאיר לעינינו פתאום,
"אולמי בּוֹנְבּוֹן ", הגענו למקום!
פוסעים אל תוך חצר חשוכה…
שני חתולים מייללים לקראתנו בביטחה!
ששה פחי זבל עמוסים בשורה,
כמו משמר כבוד עם ריח נורא…
ולאחריהם מדרגות…
מלוכלכות, חלקלקות…
מָמָה מִיָה!
כאן חתונה????
בידי האחת אני מרימה את שובל המקסי החגיגי,
בידי האחרת אוחזת בקַּוָולֶר שעימדי,
ושנינו עולים בזהירות, בחשש
עוד מדרגה…
ועוד מדרגה…
ולפתע!!!!!!
ללא כל אזהרה!!!!!!
לנגד עינינו נפער אולם שטוף אורה,
אורות צבעוניים מרצדים מתיקרה,
שולחנות מכוסים מפות ופרחים,
נברשות מארמון מפואר באגדה על מלכים.
ובאזנינו רעש והמולה, צחוק ושיחות,
ומוסיקה מוכרת שאי אפשר לטעות –
על הבמה הלהקה של דָוִיקוֹ פִּיצ'וֹן
מכוונת צלילי בוזוקי, והג'ינג'י באקורדיון.
כן! כאן החתונה!
ילדות בשמלות קְלוֹשׁ, מנפנפות ברחבה,
בנים במעברים רצים במשובה.
מסביב לשולחנות, בני המשפחה מחייכים,
ואנחנו יושבים איתם, ועם כל האורחים,
מחכים שיכנסו החתן-כלהֹ בחגיגיות גדולה,
וכבר שכחנו את חרפת הדרך לאולם ואת ההתחלה…
כתיבה יפה מאוד!
יפה מאד.
תיאור מדוייק של התקופה.
נהנתי לקרוא ולהיזכר
אני התחתנתי באולם
בוקו מאיו
הי רבקה,
תודה על המלים החמות.
גם אני ההתחתנתי בבוקו מאיו.
נראה לי שהסלוניקאים של ת"א
אימצו את אולמי רחוב המסגר…
ממש כך..הרחוב היה מפוחחח מלוכלך המשך היום ובערב כאילו עולם אחר לגמרי נוצץ ןמנצנץ…מכוניות מקושטות..טרנטה אבל מקושטות..והתפריט בורקס ורבע עוף..ובבופה היו נקניקים ודגים מלוחים…איזה יופי ולא עלה מליונים..
נכון אורה,
למי היו מיליונים????
אולמי דליה היה שייך למנטש צרפתי, סלוניקאי בעל חברת סבלות, שעזר מאד לסלוניקאים.
אני נישאתי באולם בני ברית ברחוב קפלן בתח אביב, מהסיבה שסלדתי מאזור רחוב המסגר.
הי שריקה,
עכשיו אני מבינה למה רוב האירועים הסלוניקאים נערכו שם…
איזה מסע בזמן, כל כך הרבה אנשים מהתמונה הזו היכרתי עדיין מכירה לא יאומן. שרל׳ה את מרגשת כל פעם מחדש
הי רוחהלה,
תודה על המלים החמות,
אכן גדלנו יחד….
דש לאמא ולחיימיקו
נראה לי שכל עם ישראל היושב בציון באזור המרכז התחתן ברחוב המסגר. אם לא חתונה אז ברמצווה ובת מצווה. ובשעות הצהריים בחצי המחיר או בלי מע״מ – ברית או בריתה. ברוב האירועים היו הורי נוסעים לבד ומשאירים אותנו בבית. אבל כל אותן הפעמים שהאירוע היה של בן משפחה קרוב הייתי מתלווה אליהם. איזה אושר. הייתי לובשת את ה-שמלה הכי חגיגית שלי, נועלת את נעלי הלכה ואגורבת גרבי ברך ועל ראשי קשת – כתר מלכות. הכי אהבתי את החתונות שסבא וסבתא שלי היו הולכים. למחרת הייתה סבתא פנינה מוציאה מהמקרר מפית נייר מוכתמת בקשת של צבעים ומתוכה הייתה שולפת ריבועים של מתיקות מרגרינה שאהבתי כל כך. זכרונותיך שלחו אותי לזכרונותי. לימים כשהתבגרתי הבנתי שאני לא אתחתן באולם ואכן נישאתי לאהוב לבי בחצר ביתה של גיסתי האהובה טליה ברמות השבים.