זמן ירוֹֹד*/ שרה שלום
זמן לבן סמיך מתעבה בבית אבות,
זמן נע במעגלי פעימת לבבות.
מפוזרים כתמי קשישים רכונים אל עצמם,
דהויים על כסאות רחבים, בוהים אל סינרם.
זמן מתעגל בבית אבות,
מיטשטש מתמוסס לאדים,
אין פניות בו, אין קצוות,
אין אחור, אין לפנים.
קשיש אחד קורא לי בשם לא מוכר,
דמותי בעיניו נמזגת אל ענן זיכרונות עבר,
האם אני אישתו עתה, האם פעם אחותו?
עבר, הווה עתיד מרצדים בנשמתו.
זמן עדשה עכורה
מסוּנוָור בין לובן שערות
כל עין כבר יָבְשָׁה
מלחלוחית דמעות.
ידיעה אינה חודרת מבעד לחומות,
איש אינו מפריע את מחול הנשמות.
קרן שמש מסתננת בין ענפי העץ,
היא אשר תקרין עת יגיע קץ.
*ירוֹד= קטרקט