וא אי ווינה – הולך ובא

וָא אִי וְיֶינֶה אַלְמָה טְיֵינֵה* (הולך ובא יש לו נשמה)

מאת שרה שלום

חמותי ,כשהייתה בגיל מבוגר, אלמנה  ולא בריאה ביותר, התקשרה אל ביתנו בטלפון בוקר אחד בשעה מוקדמת מאוד, הקפיצה את בעלי ממיטתו, ובישרה לו: "היום, באוטובוס הראשון שייצא לתל אביב  אני נוסעת לשוק התקווה לקנות בשר טחון. אתם רוצים שאקנה לכם משהו בשוק?…"
שנים רבות נהגה חמותי לקנות בשר טחון רק אצל עובדיה משוק התקוה. רק עליו סמכה שהוא "לא כמו אחרים שמערבבים בשר של חמורים, של סוסים, שומנים, אני מכירה אותו מֵחוּס לָאָרֶס." אבל תקופה ארוכה, בעצם מאז שחלתה לא נסעה, ומה קרה פתאום?
שמעתי את בעלי מתבהל, מנסה להניא אותה מכוונתה.
"אמא, כל כך הרבה זמן לא נסעת להתקווה, כבר אין לך כוח לזה".
"יש לי כוח!" ענתה בפסקנות.
"אבל אמא", הפציר בה בקול מסביר, "את צריכה ללכת ברגל לתחנה מרכזית בהרצליה, משם לקחת אוטובוס לתחנה מרכזית בת"א, ומשם עוד אוטובוס לשוק, ואחר כך בחזרה אותה דרך, ולסחוב. בשביל מה כל זה?!"
והיא בשֶלה.
קולו נעשה קצר רוח "אמא, חסר איטליזים בהרצליה? אני אקנה בשר טחון ואביא לך".
והיא בשלה. עקשנית כתמיד.
אני הייתי בחדר השני, עדיין במיטה, מנמנמת .
שמעתי את בעלי מפציר באמו שלא תיסע מדאגתו  לה, ובעיני ראיתי סצנה אחרת,
מן העבר, בה אני ילדה, אני לא מרגישה כל כך טוב… אין לי כוח ללכת למסיבת יום
הולדת שהוזמנתי אליה… אין לי מצב רוח…ואבי אומר לי "הַיְידֶה אִיזָ'ה**, 'וָא אִי וְיֶינֶה אַלְמָה טְיֵינֵה', אל תתעצלי, קומי ולכי ליום הולדת!". ואמי מהנהנת בראשה ומוסיפה "את תראי, שמה עם החברות, עם הדיבורים והצחוק תרגישי טוב וישתנה לך המצב רוח…." בהשפעתם קמתי והלכתי. הם צדקו. חזרתי מהמסיבה במצב רוח מרומם, עם כוח מחודש. עכשיו, בעודי מאזינה לבעלי, שמעתי את קול אבי אומר בהחלטיות: "הַיְידֶה, דֶשָהלָה אִיר! אֶז בּואֵנוֹ פָּרָה אֵאָה!***'("תן לה ללכת, זה טוב בעבורה") וָא אִי וְיֶינֶה אַלְמָה טְיֵינֵה"* (ואמי מוסיפה: "חמותך חלשה, אבל היא תלך, תבוא, תיסע, תקנה, תראה אנשים, תדבר ותרגיש שהיא חיה."
קראתי לבעלי אל החדר וביקשתי, "תן לה! שתיסע ותחזור לא יקרה לה שום דבר".
"לא מבין מה קרה לה". הפטיר בכעס. "על מה היא חלמה בלילה שקמה השכם בבוקר עם ההחלטה הזאת". חזר אל הטלפון ורטן: "אנחנו לא צריכים שום דבר משוק התקווה, להתראות אמא."  אחר הצהריים צילצל ווידא שחזרה בשלום מן המסע הגיאוגרפי שלה, ושהיא מרגישה טוב.
למחרת באה חמותי אל ביתנו סמוך לשעת הצהריים ומסל הרשת שלה מציצים בשר טחון, כַּמוּן, בצל ופטרוזיליה. "באתי לעשות קְסִיסוֹת לנכדים". אמרה בחיוך מבויש. עמדה במטבחי וטיגנה  קציצות בשר, וגם רוטב הכינה, וכשחזרו הילדים מהגן ומבית הספר, הריחו מלוא הנחיריים, וקראו: "ריח של סבתא", "סבתא פה?" "איזו הפתעה". והיא שמחה. כל כך שמחה. "כן. כן. סבתא פה" ענתה להם בחדווה. יצקה לצלחות קציצות ורוטב וחייכה מאוזן לאוזן, חיוך שכולו " אַלְמָה טְיֵינֵה".

מלדינו:

*וָא אִי וְיֶינֶה אַלְמָה טְיֵינֵה – הולך ובא יש לו נשמה
**אִיזָ'ה- בת
***הַיְידֶה, דֶשָהלָה אִיר, אֶז בּואֵנוֹ פָּרָה אֵאָה – תן לה ללכת, זה טוב בעבורה

לזכר חמותי קטי שלום