אונה מסה אסט א קי

בצילום אמי ואבי, סבי וחלינה חגואל, בשנות הששים בחוף דור.

"אוּנָה מֶסָה אֵסְט אַ קִי"
מאת שרה שלום

אבי ואמי אהבו את המשפט
"אוּנָה מֶסָה אֵסְט אַ קִי".
הסבירו לי שוב ושוב בחיוך
את מיוחדותו של המשפט
אשר מקיים בתוכו שתי שפות.

בלדינו היא שפת אבי פרושו:
"יש כאן שולחן אחד",
וגם ביידיש, היא שפת אמי, יש לו פרוש:
"ללא סכין אוכלת פרה".

"אוּנָה מֶסָה אֵסְט אַ קִי".
לדינו ויידיש בכפיפה אחת,
אמא ואבא,
אלו שנות ילדותי.

לעתים זחלו לחישות ארסיות ,
חיפשו דרכן אל אזני אבי נגד אשתו "הפולונזה".
לעתים רחשו צלילי רוע  אל אזניה לעג ל"פרענק".
אך אמא ואבא אטמו אזניהם משמוע,

דבקו זה בזו וזו בזה באהבה איתנה כסלע.
שמו להם למוטו "בכפיפה אחת".
הוכיחו שאפשר.
עובדה: "אוּנָה מֶסָה אֵסְט אַ קִי"
ועל כך גדלתי.