קָבה קוֹן לֶצֶ'ה* (קפה עם חלב)
מאת שרה שלום
כל פגישה של המבוגרים התחילה בקפה שחור, ספלונים קטנים או ספלים גדולים, אבל תמיד קפה. כשהחברות של אמא התרצו ואמרו לאמא "הַיְידֶה אָז קָבה"* (יאללה תעשי קפה), וחיפשו כיסא לשבת, מיד ידעתי שהביקור יתמשך, ושמחה רבה הייתה מציפה אותי. הייתי ממהרת אל שולחן העץ הגדול שבכניסה, זה השולחן הרב תכליתי שעליו עשינו הכל, אכלנו, הכנו שיעורים, שיחקנו משחקי קופסה, עליו אמא הייתה גוזרת דוגמאות מ"בּוּרדה"…ובכלל הכל…
הייתי מסירה מעל השולחן את כל המיותר עד שמשטח הפורמייקה שציפה אותו התגלה במלוא מערומיו ודוּגמתו ומפָנה אותו לקפה, לעוגיות, ולשיחות של מבוגרים. ו…כמובן שהייתי דואגת להישאר בטווח שמיעה… בהתחלה החברות של אמא היו נזהרות מרכילות, ומנושאים "רגישים". הן היו מתחילות בעניינים כלליים, מה שנקרא היום "מַקרו", אבל מהר מאד היו נגררות בלהט הדיבורים אל האישי וה"מִיקרו". ככל שהתגובות של המאזינות היו נלהבות יותר, כך נטתה המספרת לידיעות צהובות יותר. כל אחת התגאתה במידע העדכני שלה, הדגישה במלים המתאימות, עצרה לרגע קט ברגעים הנכונים כדי להחליף מבט עם המאזינות, או להגביר את המתח, ולא שכחה לתבל את מילותיה ולחממן בלגימות קטנות מן הקפה המהביל. קריאות ההשתתפות של המאזינות הנרגשות היו מעלות על פני הדוברת חיוך מדושן עונג, ומעודדות אותה להוסיף ולפרט. וכך לעתים קרובות הפכו הסיפורים להיות חושפניים ונועזים יותר ויותר. לא עזרו לחישות ה ש…ש…של אמא שעקבה אחר עיני הבוערות ואזני הזקופות וידעה שאני מאזינה בקשב רב, ושאחר כך, אחרי שהאורחות יילכו, אבקש ממנה הסברים לדברים שנאמרו. לא עזרו תחינותיה "כֶּה נוֹ סְיֶינְטָה לָה צִ'יקָה"* (שהקטנה לא תשמע), רוב המבוגרים והמבוגרות של ילדותי חשבו שילדים אינם מבינים! במיוחד ילדה כמותי שישבה בשקט , עשתה עצמה שאינה מקשיבה, ולא פצתה מלה מפיה. כל זאת כדי שלא יגידו לי את האימרה ששנאתי "קְוַאנְדוֹ לוֹס גְרָאנְדֶס אַבְ'לָאן לוֹס צִ'יקוֹס קֶדָאן קָיָיאדוֹס! "* ("כשהגדולים מדברים הקטנים שותקים") , ויותר גרוע מכך, יגידו לי ללכת לחדר השני….
הייתי מביטה בספלי הקפה שלהן ההולכים ומתרוקנים בקצב איטי, ומתפללת שכאשר יסיימו לשתות את הקפה לא ימהרו לקום וללכת. שיישארו עוד. הדיבורים שלהן כל כך מעניינים…
באחד הימים ביקשה דודה רג'ינה מאמא שתכין לה קָוֶוה קוֹן לֶצֶ'ה שאלו אותה החברות בפליאה "מה פתאום? ממתי בֶּוֶס קוֹן לֶצֶ'ה ?"* (ממתי את שותה עם חלב?) דודה רג'ינה הניחה יד מלטפת על כרסה התפוּחה וענתה להן באנחה מתמשכת "נוֹ דֶמַנְדֶס. טֶנְגוֹ סָרָבוֹת …"* (אל תשאלו, יש לי צרבות…)
*"קואלו אס סָרָבוֹת?…"* (מה זה סרבות?…) תמהו הנוכחות.
"נוֹ סָאבֶשׁ?.." ענתה להם בשאלה, "נוּ כּוֹמוֹ סֶדִיזֶה? צָ-רָ-בוֹת. דִישוֹ אֶל דוֹקְטוֹרָה שאסור לי לשתות קפה! "* ( אינכן יודעות?… נו, איך אומרים? צ-ר-בות. הרופאה אמרה שאסור לי לשתות קפה.)
"אה" ענו לה "יָה סַבֶמוּס…אַגְרוּרָָאס…* ( אנחנו יודעות…צרבות…) מִִיסְכִּינִיקָה… אז גם קָוֶוה קוֹן לֶצֶ'ה אסור לך!" פסקו באכזריות.
"סְטַַַאש לוֹקַָאס? "* (אתן משוגעות?) התרעמה דודה רג'ינה: "שאוותר על קפה
ב-כ-ל-ל?! לא בא בחֶשְׁבּוֹ… ! ככה הלֶצֶ'ה מבלבל קצת את הסְטוֹמָג'וֹ*(הקיבה) והוא לא מרגיש שזה קָוֶוה… "
ובאותו עניין
בילדותי, כאשר ניסיתי לטעום מספל הקפה השחור של ההורים היו המבוגרים האחראים בסביבה מזהירים אותי: "נוֹ בֶּוֶס קָוֶוה פְּרֶטוֹ! סִי וָאס אָה בֶּוֶר קָוֶוה פְּרֶטוֹ, תֵוָאס אָה פִּישָׁאר פִּישׁוֹ פְּרֶטוֹ"….כלומר "אל תשתי קפה שחור. אם תשתי קפה שחור תעשי פיפי שחור". מאיפה הם הביאו את זה? מיוון? מהילדוּת שלהם? לא הבנתי את ההיגיון שבדבר. שתיתי חלב ולא עשיתי פיפי לבן ,שתיתי קקאו ולא עשיתי פיפי חוּם אז למה דווקא עם הצבע של הקפה יש בעיה?…
לימים הסבירו לי שהאימרה הזו נאמרת לילדים כי קפה אינו טוב לבריאותם. אבל שכחו משהו, משהו חשוב. בכל בוקר היה אבי מכין לפני לכתו לעבודה לִִיבְּרִיק* (קנקן) גדול של קָוֶוה קוֹן לֶצֶ'ה . הוא היה שותה מזה ספל, ומותיר את השאר עבור הבנות הצעירות שישתו "משהו חם" לפני לכתן לבית הספר…
משהו לא הגיוני בסיפור הזה, או שבאמת צדקה דודה רג'ינה והלֶצֶ'ה עושה קסם, מבלבל את הסְטוֹמָגוֹ כך שהוא לא מרגיש שזה קפה?….
מלדינו
*קָוֶוה קוֹן לֶצֶ'ה- קפה עם חלב
*הַיְידֶה אָז קָוֶוה – יאללה תעשי קפה
*כֶּה נוֹ סְיֶינְטָה לָה צִ'יקָה- שהקטנה לא תשמע
*"קְוַאנְדוֹ לוֹס גְרָאנְדֶס אַבְ'לָאן לוֹס צִ'יקוֹס קֶדָאן קָיָיאדוֹס- "כשהגדולים מדברים הקטנים שותקים."
*ממתי בֶּוֶס קוֹן לֶצֶ'ה ?- ממתי את שותה עם חלב?
*נוֹ דֶמַנְדֶס, טֶנְגוֹ סָרָבוֹת…- אל תשאלו, יש לי צרבות…
*קואלו אס סָרָבוֹת?…" מה זה סרבות?…
*"נוֹ סָאבֶשׁ?.." ענתה להם בשאלה, "נוּ כּוֹמוֹ סֶדִיזֶה? צ-ר-בות. דִישוֹ אֶל דוֹקְטוֹרָה שאסור לי לשתות קפה! " – "אינכן יודעות?… נו, איך אומרים? צ-רבות. הרופאה אמרה שאסור לי לשתות קפה."
*יָה סַבֶמוּס…אַגְרוּרָָאס…- אנחנו יודעות…צרבות…
*סְטַַַאש לוֹקַָאס?-אתן משוגעות?
*הסְטוֹמָגוֹ -הקיבה
*נוֹ בֶּוֶס קָוֶוה פְּרֶטוֹ! סִי וָאס אָה בֶּוֶר קָוֶוה פְּרֶטוֹ, תֵוָאס אָה פִּישָׁאר פִּישׁוֹ פְּרֶטוֹ"….כלומר "אל תשתי קפה שחור. אם תשתי קפה שחור תעשי פיפי שחור".
*ליבריק- קנקן
יו שרה, הזכרת לי נשכחות.. כל הסיפור כולל האמירה שאסור לילדים לשתות קפה שחור כדי שלא יהיה פיפי שחור – ממש מזכיר לי את ילדותי. גם אני אהבתי להקשיב לדיבורים של המבוגרים שדיברו בספאניולית כי חשבו שאנחנו, הקטנות, לא מבינות…כך למדתי גם ספאניולית וגם בולגרית…
אוהבת לקרוא את הסיפורים שלך, יש בהם חום והם מזכירים לי אירועים מהילדות…
הי חלי,
תודה על התגובה ועל המלים החמות.
מעודדות להמשיך.
יומטוב
כמו תמיד.
אני מאוד אוהבת את כתיבתו
ואת סיפורייך.
מזכיר נשכחות.
תמשיכי כך, שרה, את גורמת
לי הרבה הנאה.
כל טוב לך יקרה.
אשמח מאוד לעוד סיפורים.
אוהבת.
ואלי.
הי ואלי יקרה,
תודה על המלים החמות,
אני נהנית להיזכר, לכתוב,
ומכך שהזכרונות שלי מדברים אל לב רבים, שמגיבים ומשתפים.
יומטוב
מתמוגגת מכל משפט שלך. עכשיו כבר לא אעלב, כשתרצי להרתיח ״עוד יותר״ את המים לקפה. אקבל זאת כמחמאה, שאת רוצה לשמוע עוד כמה סיפורים…
תודה רותי יקרה,
אכן קפה חייב להיות ק-פ-ה