נונה לא שלי

נוֹנָה* לא שלי
מאת שרה שלום

בילדותי הייתה לי סבתא לכמה רגעים.
סבתא של בן דודי, שהוריו לא היו בשואה.
סבתא טורקיה שחרחורת וצמוקה,
שפתחה לפנינו את דלתה בערב שבת.
דודתי אמרה לה בקול רם ומהיר:
"לָה אִיזָ'ה דֶה מִי אֶרְמָאנוֹ**",
כממהרת לסיים.

והבנתי את שאמרה: "הבת של אחי".
ואת שלא אמרה: "כן. האמא פּוֹלוֹנֶזָה…"

עיני הזקנה האירו לקראתי –
בת של ניצולי שואה,
"גִ'ידְיוֹס. דֶה מוּזוֹטְרוֹס.***"
ופתחה את הדלת לרווחה.

בנות הדוד של בן דודי מהצד השני
פינקו אותי לרגעי אושר,
לסעודת שבת מיוחדת
של משפחה גדולה
עם סבתא ובנים,
כלות ונכדים
ואני הייתי שם,
בקדוּשה הלבנה.
לא חלק מהם
אבל שם,
וגם זה היה משהו.

עובדה שאחרי חמישים שנה הופיעו לי בחלום
הסעודה והסבתא, שבן דודי היה מבקרה מדי ערב שבת,
היא הייתה נונה רק שלו,
לי לא היו !

אבל בשישי אחד, בשעת חסד,
לאחר שעות משחק והנאה לא אבה להיפרד ממני,
וביקש מהוריו לצרף אותי לביקור,
הם הסכימו, בשבילו,
והוא השאיל לי את הנונה שלו לפעם אחת יחידה,
הזכורה לי עד היום.

מלדינו
*נונה- סבתא
**לָה אִיזָ'ה דֶה מִי אֶרְמָאנוֹ – הבת של אחי
***גִ'ידְיוֹס. דֶה מוּזוֹטְרוֹס- יהודים. משלנו