ליל הסדר בבית הורי

 

 

 

 

 

ליל הסדר בבית הורי

מאת שרה שלום

 

את כל ההגדה של פסח –
בלדינו הם היו אומרים,
המבוגרים.
הברכות והסיפורים,
ההיגדים והסימנים,
והיו צוחקים בקול גדול ונהנים.

 

אנחנו הילדים –
חלק מההגדה בלדינו הבנו,
חלק ניחשנו,
לחלק ביקשנו הסברים,
בקיצור "היינו מסתדרים".

 

אבל… כשהגענו לשירים,
הכרזנו על "מרד נעורים!"
עם כל הכבוד ל
"קֵן סוּ פֵּינְסָה אִי אִינְטֶנְדֶנְסְיָה
אַלַאבַאר אֵל דְיוֹ קְרְאֶנְסְיָה.*"
-"אנחנו רוצים לשיר בעברית!"
-"קוּאַלוֹ קֵרֵס?*"
-"לשיר בעברית כמו שלמדנו בכיתה!"
אחרי רגע של היסוס בלדינו נפלה החלטה.
-"בּוּאֵנוֹ, פָּרָה לוֹס קְרִיאָטוּרַאס* נשיר כל שיר בֵּשֵׁתֵי השֹפות!"
וכך שרנו כל שיר פעמיים לפחות…

שרנו, וצחקנו, ונהנינו עד שהבטן קירקרה בצלילי רעב:
"מה זה שתי שפות עכשיו?!…"
והוסיפה להתלונן גם בלדינו וגם בעברית:
"הַיְידֶה בַּסְטָה! בקצב הזה נגיע לַארוחה בשחרית."

ומאותה שנה

בשולחן הסדר שרנו שיר  בלדינו ושיר בעברית –
אבל כל שיר פעם אחת יחידה,
כדי לא לסכסך שוב בין בטן רעבה להגדה…

 

אז ספרו
איך זה היה אצלכם?
איך שילבתם עברית ולדינו בליל הסדר שלכם?

 

מלדינו

*"קֵן סוּ פֵּינְסָה אִי אִינְטֶנְדֶנְסְיָה אַלַאבַאר אֵל דְיוֹ קְרְאֶנְסְיָה."
"מי יודע ומבין להלל את האל הבורא"

* קוּאַלוֹ קֵרֵס?- מה אתה רוצה?

* בּוּאֵנוֹ, פָּרָה לוֹס קְרִיאָטוּרַאס – טוב, בשביל הילדים

* הַיְידֶה בַּסְטָה! -הידה מספיק