חיילי טרה קוטה קמים מרבצם
מאת שרה שלום
חיילי טרה קוטה אדמה אדומה קמים מרבצם,
חייל אחר חייל לרוחב השורה,
קסדה אחר קסדה,
כמו מגדל קלפים בהילוך חוזר,
שורה אחר שורה,
מחלקה אחר מחלקה,
גדוד אחר גדוד,
קמים על כלי נשקם,
וסוסיהם השחומים עמם.
עוצמה שקטה מוברכת מתנערת מריבצה.
ממרפקת זרועותיה,
זוקפת ראשה,
חוליה אחר חוליה.
בהתנועעה מתרומם עמה ענן אבק אדום,
ונוחת עליה כמצנח רסיסים.
עומדת עוצמה כהה כאדמה חלודה ושתוקה
פניה נכחה.
שולחת רגל לקראת צעידתה.
שוק אחר שוק, ירך אחר ירך
זרוע אחר זרוע צועדות בסך.
טלף אחר טלף בדהירה עצורה,
ערפל עפר שובל וילון אדמדם בעקבותיהם.
חיילי טרה קוטה, אדמֵי אדמה אדומה
צועדים בסך אל עולם הנשמות,
טָ! טָ! טָ! רָה! רָה! רָה! קוֹֹ—טָה.
נכנסים בשעריו
לשמור על מלכם.
ידיעה היא עמם
כי הגיעה עת.
עת נשמות האויב המחוללות
את מחול המוות של קיסרם.
מאחורי גביהם של אלפי חיילי טרה קוטה
בתוך קורי וילון הערפל האדםדם
לוכדות נשמות האויב את נשמת הקיסר.
נועצות נשמות האויב את חרבותיהם בלב הקיסר
דקור ודקור. עד דום.
עד דם. דם פורץ מן הלב,
מטפטף אל בין רסיסי האבק האדמדמים,
זב ארגמן לאדמה.
לא נשמע קול כי אין שומע.
השער נסגר מאחורי מאסף חיילי הטרה קוטה.