בצילום "דודה" אלגרה לוי ואבי סבי חגואל.
מי תהום
מאת שרה שלום
ילדה מקשיבה,
ילדה משקיפה,
רושמת במכחול עדין,
חורתת בציפורן,
את עולם המבוגרים:
תפקיד הגבר במשפחה, תפקיד האישה,
צריך להיות "ילדה טובה", "תודה", "בבקשה".
איך מבקשים?.. מתי לוחשים?.. על מה מוותרים?..
אילו סודות משפחה לא מגלים לאחרים?….
קלפים לפי תור כל ערב שישי,
פִיז'וֹנֶס אִי אָרוֹז* – יום כביסה בשלישי,
וכשריח פַּסְטֶלִיקוֹ את הבית מעיר –
סימן שבוקר שבת מרחף באוויר.
ביקורים של "הדודים" אַלֶגְרֶה ואַלְבֶּרְטוֹ חשוכי הילדים,
עם צלו של בְּלוֹקוֹ דְיֶיס**, וצער חיים אבודים.
שירי בוזוקי וריקודים גם בסתם יום של חול,
אין כמו שמחה להשכיח יום אתמול.
שולחנות עמוסי מֶזֶטִים, חברים, צחוק ואהבה,
זרוע עם מספר מניפה כוסית בתנועה רחבה:
"הַיְידֶה , לחיים אֵרְמַאנִיס***, שנשתה רק בשמחות."
וכך עוד ועוד ועוד,
מראות, צלילים, תחושות,
תקופת חיים שלמה,
סופגת,
מפנימה,
מזרימה
את אשר יסתבר לימים –
מי התהום המפכים
בתרמיל החיים,
בדרך אל פרח לב הזהב.
מלדינו
*פִיז'וֹנֶס אִי אָרוֹז – שעועית ואורז
**בְּלוֹקוֹ דְיֶיס – בלוק 10 היה אגף במחנה הריכוז אושוויץ, שבו ערכו רופאים נאצים ניסויים על אסירים ואסירות יהודיות, ביניהן אסירות יווניות רבות.
***אֵרְמַאנִיס – אחים בלשון קירבה
שלום שרה. דודה אלגרה לוי ודוד אלברטו היו חברים טובים של הורי. דייזי ויוסף חלגואה.
הי לאה, אני זוכרת את הורייך.
בילדותי ביקרתי בביתך עם הורי.
יש לי צילום מימי ההכשרה שאם איני טועה בזיהוי, מופיעה בו דודתך אנה צדיק.
תודה על תגובתך.
יקירתי, הגעתי לספר…
שיר מרגש…
זוכרת את אביך ז'ל.. זוכרת את שמחת החיים ההחלטית. העיניים השמחות שהיה בהן דוק של עצב והשיר מזכיר..
הי רחל חברתי מנוער ,
את הראשונה שמגיבה בעזרת קישור שבספר.
שימחת אותי מאוד.
גם בכך שהדברים מדברים אל ליבך,
וגם שכתבת תגובתך.
תודה יקירה
אני רק בעמוד השני וכבר יכולה לשמוע, להרגיש, להריח את הבית בו גדלת על השמחה המפעפעת בו ועל הזכרונות שהוסתרו.
הי כלניתוש,
תודה על התגובה. בדיוק כך התכוונתי שיקראו בו,
עם שיתוף בחוויה.
את נהדרת
שרלה איזה שיר נוגע , נגע לליבי המשפט "רושמת במכחול עדין חורתת בציפורן"
הי אילול,
תודה חמודה,
מקווה שהמשך הספר מהווה אישור למשפט זה.
תהני מהמשך הקריאה ואשמח לתגובות נוספות.