ינטו שמע ישרואל

יִנְטוֹ שמע ישרוּאל
מאת שרה שלום

לאבא היו הרבה חברים שכינויים הוצמדו לשמותיהם. היה נִיסִימִיקוֹ בּוֹבִיקוֹ* (ניסימיקו טפשון). היה דָוִיקוֹ אֶל אַלְטוֹ*(דויקו הגבוה), היה חָיְימִיקוֹ אֶל פְּרֵטוֹ*(חיימיקו השחור),
אִיזָקִינוֹ בַּקְלָוָוה, והיו עוד, ביניהם גם  יִנְטוֹ שמע ישרוּאל.
 כשגדלתי מעט והעמקתי את ידיעותי בלדינו התעניינתי בפשר הכינויים, צירפתי אחד לאחד,  והבהרתי לעצמי בסיפוק רב של ילדה שמכניסה כף רגל קטנה  אל עולם המבוגרים: נִִיסִימִיקוֹ הוא טיפש, דָוִיקוֹ הוא גבוה , צבע עורו של חָיְימִיקוֹ כהה מאוד, ואיזקינו? לכל מקום שהוא בא הוא מביא בקלווה מהחנות של הנוֹנוֹ*(הסבא) שברחוב מטלון מה שגורם לו להיות אורח אהוב במיוחד. וכך מניתי את כולם, עד שהגעתי אל יִנְטוֹ שמע ישרוּאל. '"יִנְטוֹ" בעברית זה "יום טוב" חשבתי לעצמי, 'אז כנראה שזאת ברכה כזאת "יום טוב שמע ישרוּאל". אבל, למה שמע ישרוּאל",  ולא "ינטו שמע ישרָאל?…"'
-אבא…
-כן, אִיזָ'ה*(בת) …אבא הפסיק לרגע את קריאת עיתון "ידיעות אחרונות" של אותם ימים.
-למה קוראים ליִנְטוֹ "שמע ישרוּאל" זה ביידיש לא?
-כן. ביידיש…
אבל הוא מסלוניקי, וגם אתם, מה פתאום אתם קוראים לו ביידיש?
אבא מילמל לעצמו  בשקט "ֶאֶמְפֵּסִימוּס"*(התחלנו)…הביט בי כחוכך בדעתו,  הרהר רגע, והחליט…קיפל את העיתון, הניח על השולחן, והתחיל לספר:
-הגענו למחנה בפּוֹלוֹנְיָה, בחורים סלוניקאים, רחבים, שזופים, חזקים, הנאצים נתנו לנו לעשות את העבודות הקשות, שצריך הרבה כוח בשבילם. ואנחנו עשינו הכל, וגם עזרנו אחד לשני…הרבה עזרנו…"
הקול של אבא החל לשקוע אל זכרונות… ואני חיכיתי להמשך:
הגברים האשכנזים הסתכלו עלינו כּוֹמוֹ*(כמו), איך אתם הסַבְּרֶס*(הצברים) אומרים? תרנגול בבן אדם… הם לא הבינו. שאלו את עצמם:" אלו יהודים או לא?…" מצד אחד הנאצים התנהגו אלינו כמו אליהם, היהודים, ומצד שני,  אנחנו לא נראינו משלהם…הם אף פעם לא ראו ג'ִידְיוֹס*(יהודים) שנראים ככה, כהים, חזקים, הם פחדו להתקרב אלינו, לא סמכו עלינו, וגם לא ידעו באיזו שפה לדבר איתנו. הם דיברו יידיש ופולנית, ואנחנו דיברנו לדינו וקצת יוונית. בהתחלה הם היו מסתכלים עלינו ככה ,מרחוק, חשדו בנו.
-מה הם חשבו?
-לא יודע. היינו אוֹטְרוֹס* איך אומרים? היינו אחרים, מוזרים, לא משלהם…
ראינו שהם שואלים את עצמם:" מי אלו? למה הם איתנו? צריך להיזהר מהם?…"
אני נזכרתי מיד בספרי הבלשים שקראתי באותם ימים.
-אבא, הם חשבו שאתם מרגלים של הנאצים?
-לא יודע.
-שתעקבו אחריהם ותלשינו עליהם?
-אולי…אנחנו הסלוניקאים היינו כולנו יחד , קבוצה אחת. חברים, אֶֶרְמָאנוֹס‎*(אחים). מה שהיה לאחד, היה בשביל כולם,  היינו חזקים, הם פחדו מאיתנו.
-מהכוח של הקבוצה?
-כן. הם פחדו מהביחד… אחרי הרבה זמן הם קיבלו אומץ להתקרב קצת.
-התחילו להאמין בכם?
-פְּוֶודֶה סֶר*(יכול להיות)…ענה אבא בקול מהורהר, -כנראה. היה להם חשוב מאוד לדעת…הם היו ניגשים קרוב קרוב אל מישהו ושואלים  בחשדנות בקול שקט: "יִיד?*(יהודי?)…" או שהיו מתקרבים אל אחר ולוחשים בחוסר אמון "עָמְכוּ?*(עמךָ?)…"
ולא עזרו כל התשובות שאמרנו  ביידיש "יוֹ יוֹ יִיד*"(כן. כן. יהודי). או בגרמנית "יָה יָה*
(כן. כן)". או בפולנית "טָק טָק יִיד*(כן. כן. יהודי)". "גִ'ידְיוֹוִווִ!!!" הם לא האמינו לנו.  המשיכו לשמור מרחק.
עד שיִנְטוֹ שאת מכירה עבד פעם עם אחד מהאשכנזים, אני זוכר אותו עד היום, קראו לו יַַזִ'י, שניהם היו צריכים להרים יחד עגלה כבדה מאוד, הקול של אבא הפך אטי ומאומץ, הם השתדלו חזק… עוד ועוד… אבל…לא הצליחו, הרימו קצת… קצת,…והעגלה נפלה להם מהידיים,  שניהם קפצו אחורה אבל יִנטו לא הספיק, והגלגל דרך לו על הרגל . כל הכובד של העגלה על הרגל שלו! יִנְטוֹ  נבהל, ויצאה לו מהפה צעקה: "שמע ישראל". יז'י מיהר לעזור ליִנְטוֹ להוציא את הרגל מתחת לעגלה,  ואחר כך, הסתכל אם לא עוקבים אחריהם, חיבק אותו ולחש בהתרגשות "שמע ישרוּאל, שמע ישרוּאל". ומילמל תפילה. כשיִנְטוֹ חזר בערב אל הצריף, הוא סיפר לנו מה שקרה, וכבר למחרת ראינו שכל המחנה יודע שאנחנו יהודים. כולם ידעו.
-יז'י סיפר להם?
-סִי!*(כן!)
-איך ידעתם?
-לפי ההתנהגות שלהם. התחילו לחייך אלינו, להסתכל לנו בעיניים. היו מתקרבים אלינו  ולוחשים  "שמע ישרוּאל". הזהירו אותנו כשהיה צריך… הכל היה אחרת כשהם היו בטוחים שאנחנו יהודים."
 -מאז אתם קוראים לו "יִנְטוֹ שמע ישרוּאל?"
-כן. עושים לו את הכבוד. ענה אבא כמסיים והושיט ידו אל העיתון.
אבל אני לא הרפיתי, ניסיתי להאריך את שעת החסד עם אבא.
-אבא, תגיד בגלל זה יִנְטוֹ צולע? בגלל העגלה שנפלה לו על הרגל?
אבא עצר לרגע,
־לא. מה פתאום לא בגלל זה.
־אז למה הוא צולע? אמא אמרה שהוא צולע מהמחנות.
־זה סיפור לפעם אחרת ענה אבא בפסקנות, נטל את "ידיעות אחרונות" מהשולחן וחזר לעיין בו.

תרגום
נִיסִימִיקוֹ בּוֹבִיקוֹ – ניסימיקו טפשון
דָוִיקוֹ אֶל אַלְטוֹ – דויקו הגבוה
חָיְימִיקוֹ אֶל פְּרֵטוֹ – חיימיקו השחור
הנוֹנוֹ –הסבא
אִיזָ'ה-בת
אֶמְפֵּסִימוּס- התחלנו
כּוֹמוֹ- כמו
הסַבְּרֶס -הצברים
ג'ִידְיוֹס- יהודים
אוֹטְרוֹס- אחרים
אֶֶרְמָאנוֹס- אחים
-פְּוֶודֶה סֶר…- יכול להיות…
יִיד?…- יהודי?…
עָמְכוּ?…- עמך?
יוֹ יוֹ יִיד – כן.כן. יהודי
"יָה יָה". –כן. כן.
"טָק טָק יִיד"- כן כן יהודי.
-סִי! – כן!