קונפיט בלנקו (סוכריית שקדים לבנה)

קונְפִיט בְּלַנְקוֹ* (סוכריית שקדים  לבנה)

מאת שרה שלום

באפריל שנת 1929 ילדה רֶגִ'ינָה בסלוניקי את בתה רָשֶׁלִיקָה. היא הוזמנה אל בית הוריה לשהות בו "לָה קוּאָרֶנְטֶה דֶה לָה פְּרִינְיָיאדָה*" (ארבעים ימי שמירה של היולדת), ובאה אליהם לפינוקים של יולדת, בדיוק כמו שעשתה אחותה בְּלָנְקָה לאחר לידת בנה יעקוביקו כשנה לפני כן. בלנקה הרבתה לבקר את אחותה ואת התינוקת החדשה, ובנה עימה. הייתה זו דמותו המתנועעת של יעקוביקו השובב שנקלטה בעיני רשליקה עם פקיחת עיניים ראשונה, וחיוכה הראשון חיקה את חיוכו בשעה שראשו הקטן הציץ שוב ושוב  מעל עריסתה.
ארבעים הימים חלפו ורג'ינה שבה אל ביתה עם רשליקה בזרועותיה. החיים שבו למסלולם ושתי האחיות ומשפחותיהן היו נפגשות בבית  ההורים בכל שבת וחג .
רשליקה ויעקוביקו שיחקו יחד שעות ארוכות, השתובבו בחצר הגדולה של סבא וסבתא, צחקו, שיתפו אחד את האחרת בבֶּזֶס* במָרוּצִ'ינוֹס* במָרְסֶפָּאן* (סוגי ממתקים )שהצליחו לסחוב מהמטבח תחת עינה הפקוחה של סבתם, ולזלול יחד ב"מחבוא" שהכשירו מאחורי גזע עץ החבושים שבחצרה. כאשר הגיעה שעת הפרידה בה הסבא והסבתא החלו להתנמנם, וכל משפחה אספה את חפציה, על סיריה ומעיליה, היו השניים מבקשים בדרך כלל להמשיך את השהייה יחד בבית אחד מהם ולעתים קרובות נענו ברצון.
כל זה עד שהגיע יעקוביקו לגיל 12 שאז החל גופו לאותת בשפת המתבגרים. הוא היה  נדרך בחברתה של רשליקה, ידיו מזיעות והיה מרגיש מבוכה גדולה. אט אט החל לצמצם את מספר השבתות בהן הגיע אל בית סבו וסבתו. רשליקה אף היא החלה לחוש בשינויים המתרחשים בגופה, בניצני שדיה הפורחים, בסימני המחזור החודשי ההולך ומתקרב. כשהתבקשה לחלק לפני המשפחה קוֹנְפִיטָאס*(סוכריות)

לכבוד המחזור הראשון שקיבלה  ניסתה להרחיק מעצמה את רוע הגזירה, והתחננה לפני אמה שתעשה זאת במקומה. רג'ינה סירב בתקיפות. היא הסבירה לבתה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שכדי להבטיח "מָזָלטוֹ*"(מזל טוב) ופוריות מלאה היא, בעלת השמחה, דֶוֶה דֶסְפַּרְטִיר קוֹן סוּס מָאנוֹס* (חייבת לחלק במו ידיה),ולהודות על הברכות.
רשליקה קיבלה את הדין ברגשות מעורבים, עברה מאחד לאחר, מבטה בקוֹנְפִיטֶרָה*  (קערת ממתקים)החגיגית שבידיה, והתביישה מאד שכולם יודעים את המתרחש בגופה, והכי הכי התביישה לשאת עיניה ולהישיר מבט אל יעקוביקו שגם הוא היה בבית הסבתא באותה שבת…כשהגישה לו מהסוכריות הרגישה חום עז פושט בפניה, וידעה שהם סמוקים ומבויישים…והברכות שהמטירו הנוכחים על ראשה, נמסו בחום הגדול.

שנות היתבגרותם של רשליקה ויעקוביקו התרחשו בצל המלחמה באירופה. חדשות נוראות הגיעו חדשות לבקרים, ועוררו חרדות לגורל האחים היהודיים במדינות השונות , ולגורל יהודי סלוניקי. בתחילת 1943 התבשרה הקהילה על התוכנית הנאצית להעביר אותם "להתיישבות" ליד קרקוב שבפולין. היו שהאמינו לדברי רב  הקהילה קורץ אשר  תמך בתוכנית, והיו שלא האמינו בה ובו מכל וכל.

מספר ימים לפני המעבר אל אושוויץ ביקש יעקוביקו מרשליקה להיפגש בחצר סבתם, במחבוא שמאחורי עץ החבושים.היא הגיעה מסוקרנת ונרגשת, וראתה שיעקוביקו כבר מחכה לה שם, כשעמדה מולו כחכח בגרונו במבוכה, בלע רוקו ואט אט הוציא מכיסו מטפחת לבנה רקומה, ששוליה קשורים זה בזה בחזקה. רשליקה זיהתה בה את מטפחתה שנעלמה לפני כשנתיים… אך לא אמרה דבר.
יעקוביקו התיר את הקשר ופרש את המטפחת בזהירות. לעיני רשליקה נחשפה אבן לבנה קטנה עגלגלה כחלוק נחל.
"מה זה ?" שאלה בקול חרישי.
"את לא מזהה?" השיב בשאלה שקטה, ועדיין התבייש להיישיר מבט.
"את האבן? לא. לא מזהה."
יעקוביקו נבוך, הסמיק, אבל אזר אומץ והמשיך. "זאת לא אבן, זה קונפיט…
קונפיט? תמהה רשליקה.
"…כן. את הסוכריה הזאת את זרקת עלי בבר מצווה שלי…מהעזרת נשים… אני שומר אותה מאז…"
"א..א..תה שומר שנתיים סוכריה שזרקתי?" שאלה רשליקה וחשה את לבה מתרחב מאושר.
"כן." ענה יעקוביקו. רגשותיו הציפו אותו. רצה להביט עמוק אל תוך עיניה, לאחוז בידה בחופשיות כמו פעם, לחבקה, אבל התבייש.
"אבל יעקוביקו…איך…איך ראית אותי זורקת את הסוכריה?" הקשתה רשליקה,
"אתה הלכת עם ספר התורה עליך…הוא  היה כבד… אבא שלך שמר כל הזמן שלא תפיל את הספר… אתה לא הסתכלת לצדדים…איך ראית שאני זרקתי את הסוכריה הזאת?… "
"נכון, זה לא אני שראיתי… " הודה יעקוביקו, "אהרוניקו אמר לי."
"אהרוניקו, החבר שלך?"
"כן. הוא מזמן שם עין על האולר שלי, אז אחרי התפילה הוא בא ואמר לי, 'אם תיתן לי את האולר שלך אתן לך משהו שהכי חשוב לך בעולם'. שאלתי אותו למה הוא מתכוון…"
יעקוביקו השתתק.
"ו?…" שאלה רשליקה.
"אהרוניקו ענה לי 'כשזרקו עליך סוכריות מעזרת נשים, הסתכלתי למעלה,
והרמתי מהריצפה את הקונפיט שזרקה הכלה שלך…'"
"ככה הוא אמר?!…" רשליקה הייתה נבוכה.
"כ…כן. שאלתי אותו למי הוא מתכוון כשהוא אומר הכלה שלי , והוא ענה: "מה אתה עושה את עצמך, אני יודע מזמן שאתה מאוהב בבת דודה שלך רשליקה…"
רשליקה לא מצאה מלים בפיה…שתקה ומבטה מושפל אל הסוכרייה הלבנה….
"שאלתי אותו 'למה אתה חושב ככה?' אז הוא ענה …"
יעקוביקו עצר רגע, הוא התבייש.
"מה הוא ענה?" מיהרה רשליקה לשאול, היא הרגישה שהיא חייבת לשמוע את ההמשך…חייבת…

דמותה של סבתם השתקפה בחלון המטבח, רשליקה ויעקב הצטמצמו במחבואם, והוא קרב פיו אל אזנה ולחש לה במהירות כמדקלם דברים ששינן:"אהרוניקו אמר לי ככה: 'אני לא חושב! אני בטוח! כשאתה מדבר עם רשליקה אתה מתבלבל ומסמיק, כשאנחנו מדברים כל דבר מזכיר לך אותה, ובערבים כשאנחנו הולכים לטייל, תמיד איכשהו אנחנו מגיעים לשכונה שלה'…"
"זה נכון?" שאלה רשליקה בקול רועד, חשה את נשימתו, ועדיין לא הביטה בו.
"כן…רשליקה…הרגליים שלי תמיד הולכות לכיוון הבית שלך…אני תמיד מתגעגע אלייך…"
הודה יעקוביקו. הוא  שמח שסוף סוף הצליח להוציא את המלים מפיו.
"אז נתת לו את האולר…אני זוכרת כמה האולר היה יקר לך…. "
"נכון. אבל הסוכרייה שלך יותר…" אמר. חש רגש הקלה מתפשט בתוכו, וממלא את כל גופו. ותהה על עצמו שסוף סוף אגר אומץ להביע את רגשותיו.
"ואני?.." הישירה מבטה אל עיניו בהתרסה,  וחייכה חיוך גדול.
יעקוביקו חייך אף הוא, חש ששבה אליו רשליקה של המשחקים המשותפים, והצחוקים, והמחבואים בחצר. רשליקה שלו…
"לא. את לא חשובה בכלל, רק הסוכרייה שלך חשובה." ענה לה  כמו פעם, ושניהם צחקו בהקלה.

לאחר רגע קט יעקוביקו הרצין
"רשליקה, קיבלתי אומץ  לגלות לך שאני אוהב אותך. כי הבנתי שאין לי יותר זמן להתבייש ולשתוק, את יודעת שבעוד כמה ימים אנחנו נפרדים… אני רוצה שתדעי שאני אקח אתי את המטפחת עם הסוכרייה שלך לפּוֹלוֹנְיָה…ל…לכל מקום שאלך, וכל יום כשאתפלל אחשוב עלייך, אני מקווה שתהיי הכלה שלי…תדעי לך שבראש שלי אני קורא לך 'רשליקה מִיָה'…"(רשליקה שלי)
יעקוביקו השתתק. הרגיש שידיו מזיעות שוב, כמו בשעת התרגשות גדולה.
רשליקה קירבה שפתיה  ונישקה אותו על לחיו, כל כך הרבה זמן עבר , מאז הרשתה לעצמה לנשקו ולחוש במגע פניו, מאז הריחה את הריח המוכר והאהוב.
"גם אני אוהבת אותך יעקוביקו," אמרה לו, "אני מקווה שנהיה יחד בהתיישבות…"
דמעות התרגשות חנקו את גרונו של יעקביקו, והוא החריש. הוא שתק את חשדות אביו שקרוב לוודאי לא תהיה כלל התיישבות בפולין. קרוב לוודאי, שיער אביו, שליהודי סלוניקי המגורשים צפוי עתיד רע מר.
וגם רשליקה שתקה את סודה. היא לא גילתה ליעקוביקו  כי הסוכריה שהוא שמר מכל משמר אינה אחת מהסוכריות שהיא זרקה מעזרת הנשים ביום הבר מצווה שלו. היטב זכרה שהקפידה ללקט משקית הנייר החומה סוכריות  ורודות בלבד, ואף לא סוכרייה לבנה אחת, ולכל סוכריה שזרקה הדביקה תפילה אישית: "בֶּנְדִיצ'וֹ אֶל דְיוֹ. (ברוך השם) שתזווג  את יעקוביקו ורשליקה חתן וכלה בעתיד ורוד כצבע הקונפיט הזה. אמן!

ולא נענתה תפילתה. לא נענו תפילות היהודים באותה עת.

מלדינו

* קונְפִיט בְּלַנְקוֹ – סוכרית שקדים  לבנה- (בהשאלה בחורה יפה וטהורה)
*לָה קוּאָרֶנְטֶה דֶה לָה פְּרִינְיָיאדָה- ארבעים ימי שמירה של היולדת
*בֶּזֶס, מָרוּצִ'ינוֹס, מָרְסֶפָּאן – סוגי ממתקים
*קוֹנְפִיטָאס –סוכריות שקדים
*מָזָלטוֹ-מזל טוב
*דֶוֶה דֶסְפַּרְטִיר קוֹן סוּס מָאנוֹס – חייבת לחלק במו ידיה
*קוֹנְפִיטֶרָה – קערת ממתקים
*מזלטו-מזל טוב
*רשליקה מִיָה-רשליקה שלי
*בֶּנְדִיצ'וֹ אֶל דְיוֹ – ברוך השם

.תודה לרחל צבי וליהודה על העזרה בלדינו