שבת בבוקר בשדרות ח"ן בהרצליה
מאת שרה שלום
עובדת זרה בשחור ולבן,
כזועקת באלם "אני לא מכאן!"
עורכת שיחה שבועית בשפה לא מוכרת,
גרונית…אחרת…
בְּרוֹךְ ידה , את הנייד מצמידה,
באריכות מקשיבה…
באטיות חולמנית מגיבה…
נישאת בגלי לשונה,
מפליגה אל תוך עולמה…
מעת לעת מעלה חיוך מתרפק… מתגעגע…
ומבטה כרואָה בעיניה את השומע,
הרחק הרחק מעבר לימים.
ספסל העץ החם, רחבת השבת השקטה,
מערסלים אותה בשיחתה,
ואני מביטה בה ושומעת,
ואני יודעת,
שלעולם לא אוכל להבין רחשי לב עובדת זרה,
כי ביתי מעבר לגַבִּי בקצה השדרה.
כל כך מרגש וקולע, שרה. עולם לא מוכר לנו, והיכולת שלך לתפוס את הרגע ולהעביר את התחושות אלינו.
מרגשת תמיד בראייתך כל אדם באשר הוא אדם.
תודה אתי יקרה.
תודה רותי.
גם את התברכת בתכונה הזאת
ומעבר לכך.
היי שרה
כתיבתך מאוד יפה ומאחלת לך שלעולם לא תזדקקי לעובדת זרה ושתמשיכי לראות אותן רק בשדרות חן בהרצליה.
אנג'לה
הי אנג'לה,
תודה על דברייך החמים.
שבת שלום
שרה
נורא יפה!
תודה שאולי.
אני אוהבת מאוד את השיר הזה.