סריגה

 

סריגה

מאת שרה שלום

 

המלים "מסרגה", "לָאנָה*"  "דוגמה אורז", "רֶגלְָאן*",

מחזירות אותי לימים רחוקים מכאן.

המשפטים "אַדְיוֹ מֶקָיוֹ אוּנָה עין* ", "הָ-מָן בדוגמה אָי חוֹר*",

מעיפים אותי מיד לאחור.

 

אל ימים בהם זרועותי הקטנות, חסרות הסבלנות

פשוטות לפנים, מלופפות בחוט,

מצפות שאמא מולי בתנועות ימין ושמאל,

תסיים כבר להתיר וללפף  לכדור צמר עגול.

ואוכל לחזור אל כל העיסוקים

עם שתי ידיים משוחררות מאזיקים…

 

כשניסיתי להתמרד ואת הזרועות  הנמכתי אט אט,

אמא מיד הרגישה וגערה בי במבט,

וכשהמבט לא השפיע – היא מיד הגיבה:

"ידיים דֶה חָלְבָה! היידֶה אַרִיבָה !*"

 

אז שוב הרמתי זרועות והחנקתי טרוניה,

הרגשתי סינדרלה וחיכיתי לפייה.

 

מלדינו

*לָאנָה=צמר

*רֶגלְָאן= דוגמת סריגה של שרוול

*אַדְיוֹ מֶקָיוֹ אוּנָה עין=אלוהים, נפלה לי עין

*הָ-מָן בדוגמה אָי חוֹר= אוי ואבוי בדוגמה יש חור

*ידיים דֶה חָלְבָה! =ידי חלבה

*היידֶה אַרִיבָה !=יאללה, למעלה!