לֶצֶ'ה* (חלב) – משקה הקסמים
מאת שרה שלום
לֶצֶ'ה, הריהו חלב בלדינו, שכך הכרתי את שמו, התקשר לי בילדותי המוקדמת עם פיות ומעשי קסמים.
פֵיַית הַלֶּצֶ'ה
משנות ילדותי המוקדמות מאוד ברחוב לבנדה שבדרום תל אביב אני זוכרת קסם שחזר מדי יום. כל בוקר כשקמתי מהשינה, הייתי רצה אל דלת הבית, ובודקת אם גם היום זה קרה. ואכן, כשפתחתי את הדלת תמיד תמיד ציפו לי שם בקבוקים כרסתניים מזכוכית עבה שקופה שבתוכם נוזל קר בצבע לבן צחור שההורים קראו לו "לֶצֶ'ה". למראם הייתי מודיעה לאמא בקול רם ושמח "אמא, גם היום יש!". והיא הייתה באה, נוטלת את הבקבוקים בחיוך ומכניסה למטבח.
לא הבנתי איך מגיעים הבקבוקים אל פתח הבית שלנו? מיהי הפייה שמניחה אותם שם? ולמה היא מניחה אותם שם ולא במטבח, או במקרר, כמו שצריך? ומתי היא באה? בלילות? איך אני לא שומעת אותה ? הרי אני ישנה קרוב לדלת. אחר כך ראיתי שבכל לילה לפני השינה אמא מוציאה אל פתח הבית שני בקבוקים ריקים, אז כנראה שהפייה באה בלילה, בשקט, בשקט ומוזגת לתוכם, כך שבכל בוקר מצפים לנו שני בקבוקים מלאים. תמיד שניים. ותמיד מלאים עד המכסה הכסוף שהפייה הייתה מניחה מעל. רק בחמישי בלילה הייתה אמא מוציאה ארבעה בקבוקים ריקים ומניחה בתוך אחד מהם מטבעות כסף.
ערב אחד החלטתי: 'הלילה לא אשן. אשב ליד הדלת, וכשאשמע את הפייה עולה במדרגות אקפוץ במהירות ואראה אותה'. אבל זה לא הצליח לי, בבוקר כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי שוכבת במיטה, מכוסה בשמיכה….איך הגעתי לשם?…עוד קסם של הפייה?…
את פיית הלֶצ'ֶה זכיתי להכיר אישית באחד מימי שישי בצהריים. גבר מבוגר נמוך קומה, הקיש על דלת ביתנו, ודיבר עם אמא על מספר בקבוקים ועל עליית מחירים. אמא נתנה לו כסף והוא הלך. שאלתי אותה "מי זה?" והיא חייכה וענתה "זה החלבן שלנו". "חלבן? שלנו?" "כן. האיש שמביא לנו בקבוקי לֶצֶ'ה – כל בוקר". –
והסבירה לי על שלֶצֶ'ה זה חלב, ויש פרה ורפת, ומַחלֵבה וחלבן. וככל שהוסיפה מלים כן הלך ופג קסם פיית הלֶצֶ'ה שלי.
לֶצ'ֶה דֶה פָּאשָארוֹס**(חלב של ציפורים)
באחת השבתות כטוב לבו בְּבּוּרֵקַס וּבְּוובוֹס חַמִינָדוֹס** (ביצים קשות) ביקש ממני דוד ז'קיטו "שריקה, טְרַי לֶצ'ֶה דֶה פָּאשָארוֹס."***
אני לא הבנתי למה הכוונה. ידעתי שלצ'ה זה חלב, פָּאשָׁארוֹס אלו ציפורים. הרי יש בלדינו הרבה שירים על פַָּאשָׁארוֹס, בטוח שאלו ציפורים, אבל ממתי יש לציפורים חלב? מה הוא מבקש שאביא לו?…
הלכתי אל אחותי הגדולה ולחשתי לה "דוד ז'קיטו ביקש שאביא לו לֶצ'ֶה דֶה פָּאשָארוֹס. מה זה?"
אחותי השיבה לי בקול שקט: "תבקשי מאמא בקבוק עראק וכד מים."
דוד ז'קיטו מזג עראק לכוס, הוסיף מעט מים והנה… שוב התרחש לנגד עיני קסם הקשור בלֶצ'ֶה – צבע העראק הצלול הפך באחת להיות לבן כחלב.
אז לזה קוראים "חלב של ציפורים"….
"היידה לְחַיִין!" קרא דוד ז'קיטו והערה את הקסם אל גרונו. את כל הקסם בלגימה אחת.
מלדינו
*לֶצֶ'ה – חלב
**לצ'ֶה דֶה פָּאשָארוֹס –חלב של ציפורים
**ּוובוֹס חַמִינָדוֹס – ביצים קשות
***טְרַי – הביאי
שלום לך שרה יקרה.
מברכת אותך על פתיחת הבלוג. קצת באיחור אבל עונה לפניתך.
לפני מס' חדשים קראתי את הסיפור שכתבת " פיית החלב" בקבוצת חובבי לדינו. הסיפור (פוסט) מצא חן בעיני והגבתי לך. בין היתר כתבתי שאשמיע אותו לנכדותי.
באחת ההזדמנויות שאלת אותי במסר אם סיפרתי לנכדותי. המסר נעלם זכרתי את שמך הפרטי – שרה ושם המשפחה יחד עם המסר נעלמו לי.
והיום שוב, לשמחתי, פגשתי בך. כאן בחובבי לדינו. ובכן , לשאלתך – כמובן שסיפרתי את הסיפור לנכדותי בנות 9 ו-10. (אני תמיד מלקטת להן ספורים ומשלים מיוחדים, ואח'כ משוחחים על הסיפור/משל, התקופה וכו')
הן האזינו בקשב רב, הסיפור מצא חן בעיניהן, היו מרותקות. וכמובן היה צריך להסביר להן, על "תולדות חלוקת החלב בארץ ישראל". סיפרתי להם על החלבן עם שני כדים גדולים על אופניו , או כל צורת הובלה אחרת, על בקבוקי החלב שבסיפורך, אני גם מוציאה להן תמונות מהגוגל להמחיש איך נראה כל דבר.
תודה לך על הסיפורים היפים שאת מכבדת אותנו בהם.
הי טלי, שמחתי לקרוא את תגובתך. השתדלתי לצרף לטקסטים גם של המבוגרים וגם של הילדים תמונות שימחישו את הטקסט.
איזה יופי שמצאת לנכון להקריא להן, ושהן נהנו.
ממש מחמיא לי. שבוע טוב.
אגב, לפני מספר דקות פירסמתי סיפור נוסף בשוחרי לדינו.
פשוט נפלא! איזה כיף היה לקרא את הכתבה שלך על הליצה שכתוב כמו תמיד בכישרון רב.
יש לי אותם זיכרונות ילדות ואני מוקירה לך שאת מעלה אותם מנבכי העבר.
את בקבוקי הליצ'ה אני זוכרת היטב וגם את קסם הופעתם.
ליצה דה פאשרוס לא מוכר לי אולי בשל הסיבה שאבי סירב באופן מוחלט שיהיה ראקי בבית ובכלל היה נגד כל אלכוהול שהיו בו לדעתו סימנים של גלותיות ( זה היה התירוץ לפחות בילדותי)
פיית הליצ'ה לא הייתה שם, אבל בהחלט גם אותי סיקרן לדעת מי מביא את בקבוקי החלב והייתי קמה השכם בבוקר כדי להתחקות אחר התעלומה.
מחכה לסיפור הבא.
חג שמח!
הי זהבה,
תודה על המלים החמות.
אני שמחה שאת שותפה לזכרונות הילדות שלי
וששתינו תורמות לשימור המורשת עליה גדלנו.
חיבוק ונשיקה
הי כלניתוש,
כרגיל נהנית לקרוא את תגובותך.
נהנית שהדברים שכתבתי מגיעים אל מקומות עמוקים ומעוררים זכרונות משותפים.
אגב,
"חלב של ציפורים" שאינו אלא עראק עם מים,
נקרא גם "חלב של אריות"
כמה אהבה יש בך לתקופה ולחבורה של הוריך שנם תבנית נןף הולדתך
הי אילה,
אכן אהבה היא מילה נכונה.
להורי, לחבריהם. אנשים גיבורים
שהתעלו מעל הגורל האכזרי שפקד את משפחותיהם וקהילתם. מצאו שמחת חיים שתעזור להם במלחמתם היומיומית בעצב.
והקימו חיים חדשים בארץ חדשה.
ככל שהזמן עובר, אני מעריכה אותם יותר.
תודה על תגובתך.