צילום מימי ההכשרה ביוון. עומדים מימין: אבי סבִּי (שבתאי) ואמי חלינה חגואל,
שנייה משמאל שרה ברכה. אמי ושרה בהריון של הבנות רוזה וקלרה.
את האחרים איני מכירה, אתם מוזמנים לזהות ולכתוב בתגובות.
בהכשרה ביוון – עברית למתחילים
מאת שרה שלום
יום אחד, בילדותי, כשעמדתי עם אמא סמוך לחלון הראוה של "צמר שילוני" ברחוב נחלת בנימין, היא- עיניה בחוטי הצמר הססגוניים, ואני – עיני בעוברים ובשבים, עברה מולנו אישה לא מוכרת, העיפה מבט באמא, ולאחר שני צעדים נוספים עצרה, הפנתה כל גופה לעברנו וקראה בקול רם: "מָה שִׁימֶכוֹ!!!"הבטתי בה לא מבינה. מה היא רוצה? זה היה מוזר ביותר. נשמע כאילו קיללה מישהו. אבל לא היה לידה אף אחד…ולמה היא מסתכלת אלינו?…אמא שמעה, ונפנתה בתנועה מהירה לכיוון הקריאה. להפתעתי שתיהן התקרבו זו אל זו ונפלו אחת בזרועות האחרת. אמא והאישה הזרה דיברו שעה ארוכה בלדינו מתובלת בעברית, ועברו ליידיש מתובלת בעברית, ושאלו, וענו, וסיפרו וגם דמעו. אני לא כל כך הבנתי מי האשה הזאת, על מה ההתרגשות. סקרתי את כל חלונות הראווה מלפני, מאחורי ומצדדי, ואת העוברים והשבים, והן עדיין דיברו. עד שהחלטתי שדי, ומשכתי בזרועה של אמא שוב ושוב "אמא בואי". משנאלצו לסיים, החליפו כתובות, והבטיחו נרגשות להיפגש שוב.
"אמא מי זאת? " הייתי מסוקרנת לדעת. אמא הייתה עדיין תחת רושמה של השיחה. "השתחררנו יחד" ענתה בקצרה ומבטה לא עמי. אצלנו בבית כשאמרו "השתחררנו" הכוונה הייתה תמיד "השתחררנו מהלָאגֶר", כלומר מהמחנה, ולא משום מקום אחר. כמו כשאמרו "מחנה עבודה" התכוונו תמיד למחנה של הנאצים, אף פעם לא למחנה עבודה כמו זה שנסעתי אליו עם החֶברֶה מ"הנוער העובד" בקיץ לקיבוץ. בכלל הייתה אצלנו שפת שואה מיוחדת, משובצת מושגים שהכתיבו את מחשבותי והתפתחותי. אבל את המלים "מָה שִׁימֶכוֹ" לא שמעתי מעולם.
"אמא מה זה "מה שימכו"?" שאלתי אותה בבית, כשישבה עם אבא על קָפֶג'ִיקוֹ* (קפה קטן)
של אחרי יום עבודה. למשמע השאלה הפנה אליה אבא זוג עיניים מופתעות.
"פגשתי הבוקר את לוּנָה דֶה חַיימִיקוֹ** (לונה של חיימיקו) מההכשרה". הסבירה בחיוך.
"חַיימִיקוֹ אֶל פְּרֶטוֹ?" ***(חיימיקו השחור?)
"סִי"****(כן)
"קֶה דִיזֶס… " *****(מה את אומרת…) אמר אבא בקול שקט ששוקע אל זכרונות.
מה זה "מה שימכו" שאלתי שוב. ואמא סיפרה: "האישה שפגשתי היום – הכרתי אותה בהכשרה". על ה"הכשרה" כבר שמעתי מההורים לפני כן: מקהילת סלוניקי שהייתה לפני המלחמה בת חמישים אלף איש, נותרו אחרי השואה חמשת אלפים בלבד. רק הצעירים והחזקים שרדו. אחרי המלחמה אסף הג'וינט את הצעירים והצעירות האלו באתונה, דאג להם, ושלח אליהם מדריכים להכשירם לקראת עליה לישראל. בהכשרה היו לא רק יוונים אלא גם בני ארצות אחרות, כאלו שהכירו במחנות בני זוג יוונים ויווניות והצטרפו אליהם לאחר השחרור. כמו אמי ואבי, היא מפולין הוא מיוון שהכירו בזמן המלחמה במחנה העבודה האחרון בו שהו, וקשרו גורלם זה בזו.
"סיפרתי לך", המשיכה אמא "שבהכשרה ביוון יכולת לשמוע חוץ מלדינו ויוונית, גם יידיש ופולנית ורומנית והונגרית, הרבה שפות, אבל המדריכים רצו שנדבר כולנו רק עברית. אז הם התחילו כל שיחה בשאלה "מָה שִׁימֶכוֹ?" בעברית. מחכים לתשובה, אבל לא הגיעה תשובה, כי לא הבנו מה הם שואלים".
"אפילו אני שלמדתי בתור ילד בסלוניקי קצת לימודי קודש, וקצת תפילות וידעתי קצת עברית , לא הבנתי", הוסיף אבא.
"המדריכים התעקשו לדבר רק עברית, המשיכה אמא, ושאלו עוד פעם ועוד פעם . ואנחנו לא הבנו, התחלנו לצחוק מהם, כשנפגשנו החברים זה עם זה, כבר לא אמרנו "בוקר טוב", או "מה נשמע", אלא שאלנו "מָה שִׁימֶכוֹ?" וצחקנו. רק אחרי הרבה זמן הבנו שהם שאלו "מה שִׁמְךָ? מה שְׁמֵךְ?" איך קוראים לך?"
עיבדתי את הדברים בראשי הקטן ואחרי רגע שאלתי:
"אז למה האשה שפגשת היום קראה לך ככה ברחוב? "
אמא הרהרה רגע קצר לפני שענתה: "אולי היא שכחה את השם שלי…עברו הרבה שנים…אולי היא חשבה שאני לא אזכור אותה…אבל הייתה בטוחה שאת "מה שימכו" שתינו זוכרות…"
"בטח זה היה הדבר הראשון שקפץ לה לראש כשראתה אותך", שיער אבא.
"יכול להיות". הסכימה אמא.
"נהייתה לכם "סיסמה סודית" כמו בחסמב"ה", צחקתי.
"כן. כמו בחסמב"ה" ענתה אמא, והחליפה מבט מהיר עם אבא. שניהם לא חייכו, זה היה מבט אחר.
ועוד זיכרון קטן מעברית למתחילים בהכשרה ביוון
יום אחד שמענו ברדיו את השיר "בחשאי ספינה גוששת, ליל שחור , הים זעף, הוי, שמעי, אדמת מורשת, שב אליך בן עייף! …"
אמא עמדה על מקומה. הצביעה על הרדיו וקראה בקול נירגש. "השיר הזה! השיר הזה1מה הוא אומר?"
הקשבתי בתשומת לב: "בחשאי ספינה גוששת, בתקווה שם לב הולם. הוי, שימעי, אדמת מורשת,
שב אליך, בן חולם! " הסברתי לה את מילות השיר המתנגן תוך כדי הקשבה למילותיו: "בחשאי עולים אחי, על אדמת מורשת ובאוזנם היא סוד לוחשת; כה לחי! כה לחי! "
אמא גיחכה גיחוך מר. "את זה לימדו אותנו בהכשרה, לפני שעלינו ארצה" אמרה. "אפילו היום, אחרי עשרות שנים בישראל, אני לא מבינה את העברית הזאת…"
מלדינו
*קפג'יקו = קפה קטן
**לונה דה חיימיקו =לונה של חיימיקו
***חיימיקו אל פרטו= חיימיקו השחור
****סי =כן
*****קה דיזס=מה את אומרת
בצילום ספינת המעפילים "הנריאטה סולד" בה עלו הורי וחבריהם מיוון לא"י,
במאבקה בבריטים לפני הגרוש לקפריסין (הספינה הראשונה שיורטה לקפריסין).
אני בן להורים מסלונקי שעלו ב1933/5 מסלוניקי ונפגשו בפלורנין והקימו את משפחתנו.
לענין מהשימכו.
אבי יעקב צבי הינו מקהילה האשכנזית בסלוניקי היתה נדידה של משפחות מאזור אשכנז בגרמניה כנראה בגלל אנטישמיות.רק הסלוניקאים ממוצא אשכנזי שאלו את מה שמך בשאלה מהשימוכו.
לצערי אין לי מידע נוסף בסוגיה זאת
שלום מאיר, תודה על התגובה.
אכן, יכול להיות שהאנשים שבאו מהארץ להכשרת העולים ניצולי השואה, למדו זאת מיוונים ממוצא אשכנזי.
האם אתה בן משפחה של יהודה צבי עורך ב"לדינו קומוניטה"?