סבתא רבתא שלי

סבתא רבתא שלי, סבתא חלינה  / שרה שלום

סבתא רבתא שלי , סבתא חלינה, הייתה בשואה,

ואני שואלת אותה על מה שהיה,

סבתא חלינה רוצה לספר, אך אינה מצליחה,

כשהיא מתחילה לענות היא מיד בוכה.

הלב של סבתא מעיין של דמעות,

כשהיא מנסה לספר הדמעות נובעות.

חונקות את הגרון ומטפסות אל העיניים,

וסבתא חלינה בוכה אחרי מלה או שתיים.

אני מלטפת את סבתא ומחבקת,

"לא צריך, סבתא" אני לוחשת ומנשקת.

סבתא חלינה זוכרת אם ואב, אח ואחות,

אך אינה מצליחה מלה להגות.

אני לומדת על השואה מספרים ומסרטים,

מהם אני אוספת את כל הפרטים,

אך את סיפור המשפחה שלי שמעניין אותי ביותר,

את הסיפור הזה – אין מי שיספר.