כשהייתי ילדה
כשהייתי ילדהזו אני שהייתי מושיטה יד אל אבי ואוחזת בידו,בחציית כביש,בעליה תלולה,בלילה שחור. בימי המחלה הממארת של אבי,היה הוא מושיט ידו אל ידי,ואני מזרימה לו
"יוֹ אֶסְטוֹ אַכִּי!" ("אני כאן")
אבי אהב לומר "יוֹ אֶסְטוֹ אַכִּי!" ("אני כאן")לצאת מהרכב שלי בתנופהולכוון אותי להחנות צמוד למדרכה. אני הייתי מביטה בתנועות ידיו לאחור ולצד,בטוחה שכל עוד
אמא שלי הייתה אומרת
אמא שלי הייתה אומרת על כל חייל: "הוא יפה", ועל כל חיילת: "היא יפה". אמרתי לה:"זה יפה וההוא לא.זו יפה וההיא לא.איך את אומרת שכולם

עוד ספר נולד
הי כולם, שמחה לספר לכם שנולד לי ספר חדש, שמו "בזוס בים תל אביב". כלומר "נשיקות בים תל אביב". בספר סיפורים, שירים ועבודות אמנות רב
ילדים כותבים -הרגע הטוב ביום /מאיה שלום
מכירים את הרגע הזה שבו הכול שליו, הרגע הזה שבו נח לך הלב. כשסתם בערב אתה פשוט שוכב, מבלי לפתוח ספר, מבלי להביט במחשב. לכמה
אֵל פַּאלוֹ טוּאֵרְטוֹ נוֹ סֵאנְדֵרֵצָ'ה (אי אפשר ליישר קרש עקום)
אֵל פַּאלוֹ טוּאֵרְטוֹ נוֹ סֵאנְדֵרֵצָ'ה (אי אפשר ליישר קרש עקום) מאת שרה שלום בילדותנו הבחינו בין ילד חרוץ לילד עצלן. בין ילד חכם לילד טיפש.
אֵל פַּאלוֹ טוּאֵרְטוֹ נוֹ סֵאנְדֵרֵצָ'ה (אי אפשר ליישר קרש עקום)
מאת שרה שלום בילדותנו הבחינו בין ילד חרוץ לילד עצלן. בין ילד חכם לילד טיפש. לא הכירו במושגים כמו "צרכים מיוחדים", "דיסלקסיה". אם לא היינו
[יוספיקוֹ צִ'יקוֹ (קטן)
יוספיקו צִ'יקוֹ היה החבר הצעיר ביותר של הורי, כינויו לא בא לו בשל גודל גופו אלא בשל גילו. כשפלשו הגרמנים לסלוניקי היה יוספיקו בן חמש